ת"א 34656-11-10 שפירא ואח' נ' סוב לבן ואח'

מבוא

1. בפניי תביעה לפינוי דייר מוגן מנכס המצוי ברח' עקבת אל ח'ילדה 33 בעיר העתיקה בירושלים (גוש ירדני 19, חלקות 23-25, להלן: "המושכר"). המושכר כולל דירת מגורים בת שלושה חדרים (להלן: "דירת המושכר") וכן חנות המצויה במפלס הרחוב (להלן: "החנות").

2. המבנה שבו מצוי המושכר (להלן: "המבנה"), הוא בבעלות הקדש שמואל משה בן דוד שלמה גנגלו, הקדש לטובת עניי גליציה, הקדש רשום שמספרו 590027488 (להלן: "ההקדש"). על פי המפורט בכתב התביעה התובעים הם הנאמנים של ההקדש.

3. עולה מהראיות שהובאו בפני שבתקופת השלטון הירדני נוהל המבנה על ידי האפוטרופוס לנכסי אויב מטעם השלטון הירדני, ובשנת 1967 הועבר לידי האפוטרופוס הכללי. ביום 24.5.10 שוחרר המבנה לידי ההקדש שהוא כאמור בעל הזכויות המקורי בו.

4. בשנת 1966 שכרה אמה המנוחה של הנתבעת, גב' עריפה ג'וליס (להלן: "המנוחה"), את המושכר מאת העוזר לענייני פיצויים ואפוטרופסות על נכסי האויב מטעם השלטון הירדני, על פי הסכם שכירות מיום 7.6.66 (להלן: "הסכם השכירות"). בהסכם השכירות הוענקה למנוחה זכות דיירות מוגנת הן בדירת המושכר והן בחנות. המנוחה נפטרה בשנת 1969, וכפי שנקבע בהליכים משפטיים קודמים, לאחר פטירתה הפכה הנתבעת לבעלת זכויות הדיירות במושכר: בדירת המושכר ובחנות כאחד.

   הליכים קודמים ביחס למושכר

5. ברבות השנים התנהלו מספר הליכים בערכאות השונות בין האפוטרופוס הכללי לבין הנתבעת בסוגיית המושכר, שתוצאותיהם רלוונטיים לענייננו (כפי שפורט גם על ידי כב' סגן הנשיא י' נועם בת"א (שלום י-ם) 24071/96):

   • ביום 30.1.78 ניתן ע"י כב' השופט ביין תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין בעלי הדין בת.א 7943/77. פסק הדין התייחס לדירת המושכר בלבד, ונקבע בו כי הנתבעת ואחיה מחזיקים בדירת המושכר בדיירות מוגנת וכי עליהם לשלם חוב בגין דמי שכירות. כן נקבעו דמי שכירות חדשים החל מיום 1.1.78.

   • בשנת 1981 הגיש האפוטרופוס הכללי תובענה בבית משפט השלום בירושלים (בת.א. 3828/81) נגד הנתבעת, נגד אחיה ונגד נתבע נוסף שבה עתר לפינויים מהחנות. כב' השופט מידין פסק ביום 26.8.84 כי הנתבעת ואחיה לא ירשו מהמנוחה את זכויות הדיירות המוגנת בחנות, הואיל ובעת פטירתה לא ניהלה המנוחה עסק בחנות, פרט לכך שהשכירה את החנות לאדם אחר. לאור הקביעה האמורה הורה בית המשפט על פינויים של הנתבעת ושל אחיה מהחנות.

   • על פסק הדין האמור הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, (שנדון בע"א 204/84) ובו נפסק ביום 27.3.85 – בהסכמת הצדדים – כי פסק הדין בת.א. 3828/81 יבוטל וכי התיק יוחזר לבית המשפט השלום לדיון בפני הרכב אחר, בשאלה "האם המושכר שימש עובר להגשת התביעה כבית עסק או כחלק מדירת מגורים, והאם על –פי הממצאים נהנים הנתבעים מהגנת החוק".