ת"א 34611-06-13 גלנט ואח' נ' אבידן ואח'

עניינה של בקשה זו היא התנגדות התובע למשלוח שאלות הבהרה למומחה.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה אני מוצאת להורות כדלהלן :

אקדים ואציין כי הנתבע התעלם באופן שמעורר חוסר נוחות מסוגית האיחור במשלוח שאלות ההבהרה.

אני ערה למועד הדיון. ואולם, אין בו כדי לשנות מהחלטות מפורשות אשר ניתנו על ידי בית המשפט, כמו גם הצורך של שני הצדדים לכלכל את צעדיהם לעניין זימונו של המומחה לחקירה. לא ברור מדוע סבור הנתבע כי החלטות בית המשפט, כפופות לשיקול דעתו.

מאידך, נתתי דעתי לעובדה כי מטרת שאלות ההבהרה הינה לצמצם או לאיין את הצורך בחקירת המומחה, שעה ששמורה לשני הצדדים האפשרות לזמנו לחקירה ( אף זאת בלוח הזמנים שנקבע).

לגופן של השאלות אני מוצאת לאבחן ביניהן.

אין כל מניעה להשיב על שאלות 1-4, שעה שיש בהן כדי פירוט למידע שכבר ניתן.

עם זאת ביחס לסיפא של שאלה 4 כמו גם יתר השאלות, דומה כי הנתבע מערב בין תצהיר לבין שאלות הבהרה.

השאלות אינן מנוסחות כשאלה אלא הצהרה או הצבת עובדות. אין אלו פני הדברים.

גם מקום בו קיימת מחלוקת בין הצדדים לעניין היקף עבודה שבוצעה בפועל, לרבות עבודות נוספות, הפנייה למומחה צריך שתעשה כשאלה וההכרעה בסוגיות השונות, תעשה ממילא בסופו של יום על ידי בית המשפט.

במקרה זה, אין מניעה כי המומחה יתייחס לסיפא של סעיף 4 ולשאלות 5 ו – 6 וזאת בכפוף לסייגים הבאים: