ת"א 34611-05-13 לשם נ' בי דיפרנט בע"מ ואח'

לעניין ההוצאות.

התיק היה קבוע להוכחות .

בבוקרו של הדיון התייצב התובע והודיע כי בא כוחו נפל למשכב.

ב"כ הנתבעת 5 הותיר את נושא ההוצאות לשיקול דעת ביהמ"ש.

ב"כ הנתבעים 1-4 טען כי בנסיבות, משלא הודע לו על דבר המחלה, לא הוצג אישור רפואי, ורק כשהגיע לביהמ"ש ולאחר שהתכונן לתיק הסתבר כי הדיון לא יתקיים מפאת מחלתו של ב"כ התובע, הרי בנסיבות אלה יש מקום לפסוק בהוצאות.

ב"כ התובע מסביר כי בשל מצבו הבריאותי נבצר ממנו מלהתייצב לדיון, כי מיד משהסתבר לו שלא יוכל להגיע לדיון הודיע טלפונית למרשו שפנה לנתבעים ויידע אותם בנושא. עוד הסביר כי המדובר במצב כרוני ולכן אין בידיו אישור רפואי.

עם כל האמפטיה למצבו של ב"כ התובע, שנפל למשכב במועד הדיון, ולא יכול היה להתייצב, הנתבעים הכינו את התיק, התכוננו לחקירות, והם נושאים בהוצאות זמנו של בא כוחם.

משכך אומנם הדיון נדחה לאור מחלתו של ב"כ התובע ביום הדיון, אלא ששאלת ההוצאות הינה נפרדת, וקשורה להוצאות המיותרות שנושאים בהם הנתבעים, ומעבר לכך להתמשכותה הליכים בענייניהם.

בנסיבות אלו אני סבורה שהנתבעים זכאים לקבלת הוצאות, אלא שלטעמי, אין מקום לפסוק הוצאות בשלב זה, ולא מצאתי כל טעם כי נושא ההוצאות לא יבחן בסיום ההליכים לאחר בחינת מכלול התיק. כאשר ביהמ"ש בוחן את נושא ההוצאות בסיום התיק הוא לוקח בחשבון לא רק את השאלה ידו של מי הייתה על העליונה, אלא מכלול שיקולים לרבות בקשות דחייה, התמשכות ההליכים, וכד'.