פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

1.התובעת, ילידת 1963, טכנאית אלקטרוניקה במקצועה, עותרת לחייב את הנתבעת בנזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים מיום 28.10.14, בעת שרכב צד ג' פגע ברכב בו נהגה, בעת עמידה בפקק תנועה.

2.ממקום התאונה פונתה התובעת לבית-חולים "בני-ציון". התובעת התלוננה על כאבים בצוואר, נמצא בבדיקה שהיא במצב כללי טוב, מצב נוירולוגי תקין, רגישות בצוואר, לא נמצאו שברים והיא שוחררה עם המלצה למנוחה למשך 3 ימים.

3.התאונה הוכרה כתאונת עבודה. המל"ל קבע בתחילה כי לא נותרה נכות, אך בוועדת הערר נקבע כי היא סובלת מנכות בשיעור 10% בשל הגבלה קלה בצוואר, וכן נקבעה לה נכות זמנית בשיעור 20% מיום 15.11.14 ועד 31.3.15.

4.התובעת טוענת כי עבודתה מתבצעת במשך שעות בישיבה, במנח לא נוח של הצוואר, והיא מתקשה בביצוע פעולות מוטוריות עדינות ביד שמאל בשל נימול.

5.הנתבעת לא כופרת בעצם התאונה, אך טוענת כי מדובר בתאונה קלה שלא הותירה אותותיה מבחינה תפקודית. לטענתה, מלבד תקופה קצרה שלאחר התאונה, לא נזקקה התובעת לכל סיוע שהוא, ומעת שחזרה לעבודתה לא רק ששכרה לא נפגע, אלא אף עלה בהתמדה, ללמדך על כך שהנכות שנקבעה איננה תפקודית כלל.

6.לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי להעמיד את הפיצוי על סך 41,855 ₪ ולהלן אפרט ואנמק;

7.אין חולק כי הנכות הרפואית עומדת על 10%, שכן מדובר בתאונת דרכים שהיא תאונת עבודה והנכות שנקבעה במל"ל מחייבת.

8.אין ראיה ואף לא נטען בתצהיר כי התובעת סבלה מהפסדי שכר בעבר, למעט למשך 17 יום לאחר התאונה. היא אף אישרה בחקירתה כי המל"ל שילם בגין 17 יום שנעדרה מהעבודה ולאחר מכן חזרה לעבודה קבועה, ושכרה עלה.

התאונה ארעה, כאמור, לפני למעלה מ-3 שנים, והעובדה שמאז ועד היום אין כל הפסד, מתיישבת יותר עם המסקנה כי הנכות הרפואית (10%) אינה תפקודית באותו שיעור, וספק אם תפקודית כלל. עם זאת, תמיד יש לקחת בחשבון אפשרות שעם השנים תקבל הנכות הרפואית ביטוי תפקודי כלשהו.