ת"א 34479-12-14 מימון ואח' נ' לפלר ואח'

המבקש עתר לביטול פסק דין מיום 22/12/15 שניתן בתיק זה, בהתאם לסמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אשר חייב את המבקש לשלם למשיבים סך כולל של 22,000 ₪ ודחה את התביעה שכנגד שהוגשה ע"י המבקש.

עסקינן בתיק בו הגישו המשיבים תביעה כנגד המבקש בסך של 350,168 ₪. המבקש הגיש תביעה שכנגד לחיוב המשיבים בסך של 283,440 ₪.

בקדם משפט שהתקיים לפניי ביום 3/11/15 נשמעו טיעוני באי כח הצדדים ואף בעלי הדין מסרו את גרסתם. במסגרת הדיון נדונה הצעה למתווה להסדר דיוני לפיו תוכרע התובענה בהתאם לסמכותי בסעיף 79א, אולם באי כח הצדדים שבחנו את ההצעה לא הגיעו לעמק השווה שיאפשר קבלתה.

בהחלטתי בתום הדיון (עמ' 6 לפרוטוקול), ולאחר שתומצתו העובדות הכספיות הרלוונטיות למחלוקת, נאמר בקשר למתווה שנדון בדיון כדלקמן:

"במסגרת הדיון היום נשמעו בעלי הדין וביהמ"ש אף הציע לצדדים הסדר דיוני ופסיקה לפי 79 א' שיקבע סכום לחיוב הנתבע בשיעור שלא יעלה על 49,000 ₪, או לחיוב הנתבעים שכנגד בשיעור שלא יעלה על 78,000 ₪. ב"כ הצדדים לא הגיעו לעמק השווה בעניין זה וככל שישנו את דעתם יודיעוני על מנת שייקבע דיון מוקדם לפני מועד ההוכחות."

המשיבים הודיעו ביום 8/12/15 כי הם מסכימים להצעת בית המשפט. משכך, בהחלטתי מאותו יום, הצעתי למבקש לשקול עמדתו בשנית, ולהודיעני האם הוא יסכים להסדר הדיוני האמור, שאז אזמן דיון קצר וקרוב להשלמת טיעוני הצדדים, אלא אם יודיעוני שאינם מעוניינים בכך. בהודעה שהוגשה מטעם המבקש ביום 14/12/15 הוא הודיע באמצעות באת כוחו כי הוא מסכים למתן פסק דין לפי סעיף 79א כאמור לעיל, ללא צורך בקיום דיון נוסף. בהחלטתי מאותו יום, ניתן תוקף של החלטה להסכמה הדיונית למתן פסק דין לפי סעיף 79א על סמך הטיעונים מהדיון הקודם והחומר המצוי בתיק, וללא צורך בהנמקה. על מנת להסיר כל ספק נוכח אי קביעת דיון נוסף כפי שהוצע במקור, ביקשתי מב"כ המשיבים שיאשרר את הסכמתו לנ"ל. משהובעה הסכמת המשיבים באמצעות בא כוחם (ונתבקשה אף הנמקה קצרה), ניתן פסק הדין כאמור ברישא.

לאחר שניתן פסק הדין, טוענת באת כח המבקש בבקשה לביטולו, כי מרשה הסכים להסדר, שעל פיו השתמע, לשיטתה, שתוצאת ההצעה שהמשיבים יחוייבו בסך של 78,000 ₪ והמבקש יחוייב בסך של 49,000 ₪, והסכומים יקוזזו כך שתוצאת ההסדר אמורה להיות, לשיטתה, חיוב המשיבים בסכום ההפרש בסך של 29,000 ₪ (78,000-49,000).

בהחלטתי מיום 22/12/15 הבהרתי שלא ירדתי לסוף דעתה של ב"כ המבקש, שכן ההצעה נועדה להסדיר טווח של סכומים ונכתב בה במפורש, שהטווח נע מחיוב הנתבע (המבקש) ועד חיוב הנתבעים שכנגד (המשיבים), ואילו הסכומים היו מתקזזים, לא היתה ניתנת הצעה להסדר דיוני (שכלל אף הנמקה), אלא הסכום היה מוצע כפשרה. ב"כ המבקש הבהירה בתגובה, כי ההסדר הדיוני שניתן על ידי בית המשפט לאחר דיון של למעלה משעה וחצי של דיון שבו נעשו חישובים מושכלים, ומכוחם הוצע ההסדר הדיוני, ולא הוברר לה מדוע בסופו נדחתה התביעה שכנגד. משכך, הציעה שבית המשפט יורה על דחייה הדדית של התביעות, כשכל צד נושא בהוצאותיו.

המשיבים הגישו תגובה בה טענו, כי לא נפל כל פגם בפסק הדין, ולכן יש לדחות את הבקשה לביטולו. המבקש הגיש תשובה לתגובה, בה חזר על עמדתו בבקשה.

אמנם, באופן רגיל, המתכונת הדיונית הראויה לביטול פסק דין שנתן תוקף להסכמת הצדדים, היא באמצעות ערעור, או על דרך תביעה עצמאית לביטולו, אך בנסיבות העניין, איני דוחה את הבקשה לביטול מטעם זה, שכן בית המשפט הוא בגדר מי שטרם "קם מכסאו".