ת"א 34425-05-10 בוני סמרה בע"מ נ' מחאג'נה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שבו הוריתי על מחיקת התביעה לאחר שהתובעת לא הפקידה ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, כפי שהוריתי בהחלטה מיום 22.05.13.

רקע עובדתי

ביסוד הבקשה עומדת תביעה כספית ע"ס 245,909 ₪ בגין העברת כספים המגיעים לתובעת ואשר נגבו, לטענתה, ע"י הנתבע בעת ששימש כיועצה המשפטי במסגרת תיקי הוצל"פ שנפתחו בגין אי כיבוד שיקים שקיבלה התובעת מצדדים שלישיים.

התביעה החלה דרכה כתביעה בסדר דין מקוצר ולנתבע ניתנה רשות להתגונן.

הנתבע הגיש בקשה להורות לתובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו למקרה ותידחה התביעה.

בהחלטתי מיום 22.05.13 קיבלתי את הבקשה וקבעתי, כי התובעת תפקיד בקופת בית המשפט סכום של 15,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית להבטחת הוצאותיו של הנתבע וזאת תוך 30 יום מיום קבלת עותק ההחלטה.

ביום 07.07.13 עתר הנתבע בקשה לדחיית התביעה מכיוון שהתובעת לא הפקידה את הערובה במועד שנקבע כאמור בהחלטה מיום 22.05.13.

בהחלטות שניתנו בתאריכים 07.07.13 ו- 08.07.13 קבעתי, כי על התובעת להגיש תגובה מטעמה לבקשה האמורה תוך 7 ימים מיום קבלת עותק החלטה זו. כן נקבע התיק לתזכורת פנימית בפניי ליום 20.07.13.

ביום 19.08.13 ניתן פסק דין ובו הוריתי על מחיקת התביעה אחר שהתובעת לא הגישה תגובה לבקשה לדחיית התביעה ולא הפקידה את הערובה במועד שנקבע בהחלטה מיום 22.05.13.

טענות הצדדים

כאמור, התובעת הגישה בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 19.08.13 והמורה על מחיקת התביעה נגדה בשל אי הפקדת הערובה להבטחת הוצאות הנתבע.

בנימוקי הבקשה נטען, כי פסק הדין ניתן בטרם חלף המועד שנקבע בהחלטה מיום 08.07.13 והמורה לתובעת להגיש תגובה מטעמה לבקשת הנתבע לדחיית התובענה בשל אי הפקדת הערובה בתוך 30 יום מיום קבלת עותק ההחלטה.

לטענת התובעת, ההחלטה מיום 08.07.13 המורה לה להגיש תגובה התקבלה במשרד בא-כוחה ביום 09.07.13. הואיל ובית המשפט לא קבע בהחלטתו, כי ימי הפגרה יבואו במניין הימים, הרי שהמועד האחרון להגשת התגובה נפל ביום 03.9.13.

עוד נטען כי לתובעת היה יסוד סביר להניח, כי לא יינתן פסק דין נגדה בטרם יחלוף המועד להגשת התגובה מטעמה והיא אף פעלה לגיוס סכום הערובה והשיגה שיק בנקאי שהתעתדה להפקידו בקופת בית המשפט.

הנתבע מתנגד בתוקף לבקשה וטוען כי דין הבקשה להידחות משלא צורף לה תצהיר לאימות הטענות העובדתיות המצוינות בה.

לגופו של עניין, טוען הנתבע כי התובעת לא נתנה בבקשתה כל טעם המסביר את מחדלה בהפקדת הערובה במועד שנקבע בהחלטה מיום 22.05.13, היינו עד ליום 22.06.13, ואף לא הגישה בקשה להארכת המועד להפקדת הערובה. לשיטתה, בקשת הנתבע לדחיית התובענה עקב אי הפקדת הערובה במועדה, אין בה כדי להאריך את מועד ההפקדה מקום שהארכה כזו לא נתבקשה ע"י התובעת עצמה.

הנתבע טוען, כי בית המשפט עשה חסד עם התובעת שעה שהורה על מחיקת התובענה חלף דחייתה, על כל המשתמע מכך, ונמנע מלחייב את התובעת בתשלום הוצאות משפט לנתבע.

באשר לעיתוי מתן פסק הדין, נטען כי ההחלטה מיום 08.07.13 המורה כי התיק יובא לעיון בית המשפט ביום 20.07.13 מלמדת, כי ימי הפגרה אכן באים במניין הימים להגשת התגובה מטעם התובעת, אף שבית המשפט לא ציין זאת מפורשות בגוף ההחלטה.