ת"א 34421-01-12 אקרלינג נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

בזיקה לפרוטוקול הדיון מיום 3.12.15;

1. בתאריך 25.1.12 הגיש מר יהודה אקרלינג, ז"ל, אביהם המנוח של התובעים (להלן: "התובע") תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעת. לטענתו, לרעייתו המנוחה שנפטרה בשנת 1986 היתה פוליסת ביטוח חיים אצל הנתבעת לפיה במקרה של מוות ישולם סכום של 97,094 ₪ (להלן: "הפוליסה"). נטען כי אף אחד מבני המשפחה לא ידע על קיומה הפוליסה ורק בחודש אוקטובר 2010 עת היה התובע לסיעודי ועבר להתגורר בסמוך לבנו, נתגלה באחד מארונות הבית מכתבה של הנתבעת מיום 24.7.85 הנושא כותרת "ריכוז סכומי ביטוח לפוליסת בטוח חיים מס ...." ובו פרוט סכום הביטוח (להלן: "דף ריכוז סכומי ביטוח"). מאחר שהתובע לא ידע על קיומה של הפוליסה, הוא לא פנה מזה שני עשורים לדרוש את הכספים המגיעים לו על פי תנאי תנאיה, בעוד הנתבעת בחוסר תום לב לא שלחה לו במשך השנים כל מסמך או הודעה על תנאי הפוליסה ולא שילמה ליורשים את התשלום כפי התחייבותה שם.

2. הנתבעת מצידה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, לחילופין – למחיקת הכותרת 'סדר דין מקוצר' ולחילופי חילופין, עתרה למתן רשות להתגונן.

3. כבוד ס"נ השופט קידר, שדן בתיק עובר לפרישתו לגמלאות, קבע בהחלטתו מיום 13.2.14 כי לא ניתן לברר את התביעה מבלי שיצורף צו ירושה. כמו כן, על התובע להוכיח כי למרות השנים הרבות שחלפו מאז פטירת רעייתו המנוחה, הוא עומד בתנאי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 ("התיישנות שלא מדעת - נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". להלן: "חוק ההתיישנות"). נוכח האמור, כותרת התביעה נמחקה (ראו החלטת כבוד השופט קידר מיום 13.2.14).

4. בין לבין התובע נפטר. הדיונים נדחו פעם אחר פעם עד אשר ילדיו - הם התובעים שבכותרת – היו לתובעים כיורשיו ויורשי אמם המנוחה, וזאת על יסוד צו קיום צוואה (של האב המנוח) וצו ירושה (של האם המנוחה). כתב התביעה תוקן בהתאמה בתאריך 4.3.15.

5. מאז ניהלו הצדדים משא ומתן, עד אשר הודיע ב"כ התובעים בתאריך 14.6.15 כי הצדדים לא הגיעו לעמק השווה. לפיכך הוריתי על הגשת ראיות.

6. בתאריך 11.8.15 הגישו התובעים ראיותיהם - אותו דף ריכוז סכומי ביטוח מתאריך 24.7.85 שעל יסודו הוגשה התביעה. הא ותו לאו. לא הוגש כל תצהיר.

7. הנתבעת הגישה את תצהירה של גב' רונית בלדב, מיישבת תביעות אצל הנתבעת, אליה צורפה אסופת מסמכים ממנה עלה כי התובע (האב המנוח) פנה לנתבעת עוד בתאריך 4.5.86 בבקשה לקבל את ערך הפדיון של הפוליסה עקב מותה של רעייתו המנוחה. ואכן, הנתבעת שילמה לו את תגמולי הביטוח בסכום של 5,600 ₪ והפוליסה סולקה במלואה (הסכום שפורט בדף ריכוז הביטוח [97,094 ₪] היה מותנה בתשלום פרמיות עד תום תקופת הביטוח בעוד תשלום הפרמיות הופסק עוד בתאריך 1.1.84).

8. לאחר הגשת הראיות התקיים לפני דיון, בתאריך 3.12.15. נוכח הראיות שהציגה הנתבעת, עתרו התובעים למחיקת תביעתם וחיוב הנתבעת בהוצאותיהם. לדידם, במשך כ – 4 שנים מאז נפתח ההליך (כאשר בין לבין גם ניתן פסק דין בהעדר הגנה, שבוטל) נוהל עימם משא ומתן ארוך לפשרה והוצעו הצעות שונות, כאשר רק "ברגע האחרון" הוצגו לפתע אותם מסמכים מתוך תיק הפוליסה, מסמכים שלא גולו במסגרת הליכים מקדמיים, ושיש להניח כי לא היו מציגים אותם מבעוד מועד יכול שניתן היה להימנע מהמשך ההליך המשפטי.