ת"א 34183-02-13 טרביה נ' טרביה ואח'

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

התובע, קטין, יליד 14.8.10, נפגע ביום 8.9.12, כשהוא בן שנתיים בלבד בתאונת דרכים כהולך רגל.

אין מחלוקת, כי מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

כתוצאה מהתאונה נפגע הקטין בחלקי גוף שונים, לרבות בידו ובפניו ואף אושפז להשגחה בבי"ח נהריה בין המועדים 8.9.12 עד 11.9.12.

בהמשך היה הקטין בהשגחה ובטיפול במרפאת סכנין והומצאו בעניין מסמכים רפואיים.

הקטין לא טען לנכות בתאונה זו.

בסיכומיו ובמסמכים שהגיש, הפנה התובע לכך כי נותרה בפניו צלקת. צלקת שיכולתי להתרשם ממנה בצורה בלתי אמצעית בישיבת ביהמ"ש מיום 27.10.14 ובנוסף צילמו הוריו את הצלקת והגישו אותה בצילום מיום 25.1.14.

התמונה סומנה על ידי מ/1.

סיכום המחלה סומן על ידי מ/2.

המסמכים הרפואיים מקופ"ח סומנו על ידי – מ/3.

במסמכים הרפואיים המצורפים, ניתן להתרשם מטיפול בצלקת בפניו של הקטין במשחות שונות ואף בוצעו החלפה של תחבושות, אשר חלקן לא תועד על פי טיעוני בא כוח התובע, שכן בוצע ע"י האחיות. בנוסף, נעשתה הפנייה לפסיכולוג. מסמך של הפסיכולוג – חאלד זבידאת מיום 5.4.14 הוגש יחד עם הסיכומים בע"פ.

סומן על ידי מ/4.

יש לציין, כי הנתבעות התנגדו לאמור במסמך זה שלא גולה כלל והינו בבחינת "מסמך מוזמן" לצורך מתן פס"ד בתיק זה.

בעדותו הקצרה של אביו של הקטין בפניי, שבמהלכו שאלתי את אביו מס' שאלות על התצהיר שהוגש לביהמ"ש, הסביר האב, כי ההוצאות הרפואיות שנגרמו למשפחה היו בשיעור של כ- 1,000 ₪, כי שילם למוקד רפואי חיאן בגין העברת הקטין באמבולנס (הוגשה לי קבלה בהקשר זה) סומנה מ/5, על סך 1,000 ₪.