ת"א 34176-01-13 כדר נ' עוקב

התובעת פנתה לנתבעת בחודש אפריל 2010 בבקשה למתן יעוץ משפטי בגין פיטוריה מחב' אי.די.אי ונצ'רס בע"מ (להלן:"החברה") .

ביום 25/4/10 חתמו הצדדים על הסכם שכר-טירחה, במסגרתו התחייבה התובעת לשלם לנתבעת סך של 1500 ₪ בצרוף מע"מ בגין יעוץ משפטי. בנוסף, התחייבה התובעת לשלם לנתבעת סך של 15% בצרוף מע"מ מכל סכום שתשלם לה החברה או מי מטעמה או מ"קופות בהם מוחזקים כספי פיצויים". בהסכם זה הודגש כי המקדמה לא תוחזר בשום מקרה וכי התשלום אינו כולל יצוג בפני ערכאות.

ביום 30/4/10 שלחה הנתבעת לחברה מכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים, בו דרשה כי ישולם לתובעת סך של 124,467 ₪ וביום 3/5/10 שלחה מכתב נוסף בו ביטלה את דרישתה לגמול שעות נוספות והעמידה את סכום הדרישה על 103,430 ₪.

בתאריכים 23/6/10-30/6/10 שולמו לתובעת פיצויים מחברת מגדל. ביום 6/7/10 השיב ב"כ החברה למכתב הנתבעת ודחה את דרישותיה. התובעת ביקשה מן הנתבעת להגיש בשמה תביעה כנגד החברה לבית הדין לעבודה. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 3.9.10 חתמה התובעת על הסכם שכר טירחה בגין הגשת התביעה אך הסכם זה אינו נמצא בידי מי מהצדדים. אין מחלוקת גם כי על פי הסכם זה התחייבה התובעת לשלם לנתבעת בעבור הטיפול בתביעה שכ"ט בסך 20% מהסכום שיפסק. המחלוקת בין הצדדים הינה על ההוראות הנוספות שנכתבו באותו הסכם ומצגים שהוצגו מכוחו.

ביום 10/10/10 הגישה הנתבעת את התביעה לבית הדין לעבודה. בכתב התביעה נתבע הסך של 148,230 ₪. ביום 27/6/11 התקיים קד"מ ובמהלכו הוצע לצדדים לסיים את ההליך בתשלום פיצוי של 18,000 ₪. התובעת וב"כ ביקשו לקבוע את התיק להוכחות. נקבע כי על התובעת להגיש את התצהירים מטעמה עד ליום 30/9/11 . הנתבעת דרשה תשלום של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ לצורך הכנת התצהירים. ב25/7/11 הודיעה הנתבעת לתובעת כי אם לא תשולם לה יתרת החוב בסך 700 ₪ עד ל31/7/11 יופסק היצוג. למחרת, שלחה הנתבעת מכתב נוסף בו היא דרשה תשלום הסך של 940 ₪ (כולל הוצאות משרדיות) עד ליום 1/8/11. ביום 10.8.11 הודיעה הנתבעת לבית הדין לעבודה על התפטרותה מיצוג התובעת וזאת על רקע חילוקי דיעות.

בסופו של יום, קיבלה התובעת את הצעת המותב שדן בהוכחות, לפיצוי בסך 19,000 ₪.