ת"א 34129-01-12 פלוני נ' אלמוני

בפניי תביעה כספית לתשלום סך של 109,929 ₪ בתביעה של רשלנות מקצועית ותביעה שכנגד בסכום של 11,204 ₪ בגין תשלום שכ"ט עו"ד.

העובדות וטענות הצדדים:

בחודש 12/2005 פנה התובע, ניצול שואה, לנתבע, עורך דין במקצועו, על מנת שיפנה בשמו לרשות לזכויות ניצולי שואה (להלן: "הרשות") בכדי שיכירו בו כנכה ולשם קבלת פיצויים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים , תשי"ז – 1957 (להלן: "החוק).

הצדדים חתמו במעמד הפניה על הסכם שכר טרחה (נספח א' לכתב התביעה) לפיו כנגד הטיפול בתביעת התובע לפיצויים, ישלם התובע לנתבע שכר טרחה בהתאם לשכר הקבוע בצו של שר האוצר. במועד החתימה על ההסכם השכר עמד על 5,900 שח + מע"מ.

מסמכי התביעה הוגשו לרשות ביום 6.12.2005 ע"י הנתבע ללא טופס הצהרה שבו אמור המצהיר לפרט את רדיפותיו ע"י הנאצים תוך פירוט האירועים והנסיבות, הרשות אישרה קבלת מסמכי התביעה ביום 29.3.06 (נספח ב' לכתב התביעה), תוך ציון מפורש שמועד הזכאות יחל מיום 29/3/06.

ביום 22.10.06 נשלח לתובע מכתב מהרשות בו הוא נדרש להשלים מסמכים חסרים ובין היתר להשלים הגשת טופס ההצהרה. המסמכים הושלמו ביום 5.10.10.

התובע הוכר ביום 3.11.09 כנכה בשיעור 25% וקיבל זכאות לפיצוי החל מיום 1.1.09.

טענות התובע:

התובע טוען כי ביום 9.5.08 פורסמה החלטת ועדת הערר לפי החוק אודות הכרה בעוצר על היהודים בתקופת רדיפות הנאצים ברומניה ובבולגריה, כשלילת חופש, שבגינה קיימת זכאות לתשלום פיצוי מכוח החוק. נפסק בהלכת גרנות כי התובעים יוכלו לקבל תגמולים החל מחודש 10/05 או מיום הפניה הראשונה לרשות בה עלתה טענת העוצר לפי המאוחר ביניהם.