ת"א 34075-11-09 הולינגר ואח' נ' הינדי ואח'

בהתאם לפסק דין מיום 27.1.14, בתביעה הכספית שהוגשה בגין ליקויי בניה, חוייבו הנתבעים וצד ג' בחיובים נפרדים לשלם לתובעים פיצוי בגין ליקויי איטום המרתף; ליקויי רטיבות וצנרת; נזק בלתי ממוני.

התביעה שכנגד נדחתה ללא צו להוצאות.

על פסק הדין הוגש על ידי הנתבעים יניב הינדי וסיגל הינדי (להלן: "הינדי") ערעור לבית משפט מחוזי מרכז בתיק ע"א 21040-03-14.

ביום 13.7.14, ניתן פסק דין לפיו נדחה הערעור בקשר לחיובים בתובענה העיקרית.

בסוגיית התביעה שכנגד נקבע כי: "בין אם מדובר בקיזוז בניגוד להסכם ובין אם מדובר באי תשלום סכום יתרת החוב במשך שנה, עת היה מופקד הסכום בקופת בית המשפט עד שהועבר לידי המערערים, ברור מהאמור, כי המשיבים הפרו מחוייבותם על פי ההסכם." (ראה סעיף 35 לפסק הדין).

ערכאת הערעור קבעה כי לא מדובר בהפרה יסודית, אך מאחר והתביעה שכנגד נדחתה מבלי להידרש לשאלה האם הוכח סכום הנזק שנגרם בפועל בגין אותה הפרה: "לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי מן הדין להחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת שיבחן ויקבע האם המערערים זכאים לפיצוי בגין ההפרה, ומה שיעורו בהתאם לראיות שהוצגו לפניו לעניין גובה הנזק, אם בכלל. בית המשפט יהיה רשאי לקבוע ולהחליט בהתאם לשיקול דעתו, האם יש מקום לזמן את הצדדים לדיון לפניו, ו/או להורות להם להגיש סיכומים קצרים לעניין הנזק בתביעה שכנגד ו/או ליתן כל הוראה לפי ראות עיניו כדי להכריע בסוגיית הנזק בתביעה שכנגד." (ראה סעיף 38 לפסק הדין בערכאת הערעור).

ב"כ הצדדים זומנו לדיון במסגרתו טען ב"כ הנתבעים/התובעים שכנגד (הינדי) כי מדובר בהפרת הסכם מצד התובעים (להלן: "הולינגר") בגינו נגרם נזק שמנע מהנתבעים במשך שנה שלמה לרכוש דירה חלופית וכן נגרמו הוצאות.

ב"כ התובעים/הנתבעים שכנגד (הולינגר) התנגד להרחבת חזית, וטען כי לא מדובר בהפרה יסודית לכן אין להתבסס על סכום הפיצוי המוסכם בחוזה ולא הוכח נזק כלשהו.