בכר נ' ברקן אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית של משקי חירות ביתר בע"מ ואח'

על גביית "כספים אסורים" ביישוב שביהודה ושומרון.

התביעה וטענות הצדדים

1.תביעה באשר לגביית "כספים אסורים", שלפי הנטען גובה הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ממועמדים חדשים המבקשים לרכוש זכויות במגרשים או בבתים שביישוב ברקן שבשומרון.

בסמוך לחודש 08.07 ביקשו התובעת ובעלה לרכוש זכויות במגרש 456 בישוב ברקן. לאחר שאישרה וועדת הקליטה של הנתבעת 1 את בני הזוג כמועמדים מתאימים, נטען שהנתבעת התנתה קבלת ההמלצה בתשלום סך של 10,000 דולר – 30,300 ₪ וזאת בנוסף לכספים ששילמה התובעת על פי הסכם המתיישבים בגין דמי פיתוח ותשתיות בסך 151,500 ₪ (35,000 דולר)- כמפורט בסעיף 2 ב' להסכם.

וכך נכתב בסעיף 4 א' להסכם שבין התובעת ובעלה לבין הנתבעת 1: "כתנאי מוקדם לקבלת המלצה למגרש מתחייבים המתיישבים להפקיד בידי מי שתורה האגודה במועד חתימת ההסכם סכום השווה בשקלים ל-10,000 $ ארה"ב לפי השער היציג במועד התשלום לקרן הון בלתי מוחזרת המיועדת להשתתפות בפיתוח הישוב, וזאת ע"ח חלק מהוצאות פיתוח ותשתית שבוצעו בעבר בגין דרכים, ניקוז, ותאורת רחוב".

ובסעיף 4 ב' להסכם נקבע : "המתיישבים מצהירים ומסכימים כי :

1. סכום ההפקדה שהתחייבו לשלם, כאמור בסעיף 4 לעיל, נועד לכיסוי חלקי של השתתפותם בהוצאות הביצוע של עבודות התשתית ו/או הפיתוח הכללי שבוצעו בעבר בסביבת המגרש הנ"ל, וכפי מצבם הקיים כיום, ולא מחייבים פעולה נוספת כלשהי מצד האגודה בגין תשתית ו/או פיתוח מעבר לקיים כשהוא במועד חתימת ההסכם.

2. אם יבוצעו ע"י הרשות המקומית ו/או רשויות התכנון המוסמכות עבודות פיתוח כללי באתר (כגון – כביש, מדרכה, תאורה, ניקוז וכיוצ"ב) – תחול על המתיישבים בלבד החבות והאחריות לתשלום כל האגרה ו/או היטל ו/או השתתפות שידרשו כדין ע"י הרשויות הנ"ל".

2.המקרקעין מצויים באזור יהודה ושומרון ומנוהלים על ידי הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש, שנתן הרשאה להקמת הישוב להסתדרות הציונית העולמית בשנת 1984 (בג"צ 6666/14 שי שוראקי ואח' נ' הסתדרות הציונית העולמית, החטיבה להתיישבות ואח' (03.06.15)).

ההסתדרות הציונית העולמית חתמה על הסכם עם הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באזור יהודה ושומרון ובו נקבע בסעיף 7 ג' שהממונה יהיה רשאי להחיל על משבצת הישוב, החלטות מועצת מקרקעי ישראל, החלות בתחומי מדינת ישראל על פי שיקול דעתו (נספח לכתב הגנת הנתבעת 2).

ההסתדרות הציונית הודיעה שאין לה כל יכולת לפקח ולבדוק האם הכספים הנגבים ממתיישבים המבקשים לבנות את ביתם בברקן תואמים את ההוצאות הנדרשות לצורך ביצוע תשתיות ציבוריות בישוב, מאחר שלטענתה היא מטפלת בלמעלה ממאות אלפי מתיישבים ובעשרות אגודות חקלאיות וקהילתיות המנהלות ישובים שונים ביהודה ושומרון, בגולן, בגליל ובנגב.

ההסתדרות הציונית- הנתבעת 2, הותירה ההכרעה בתובענה לשיקול דעת בית המשפט.