ת"א 3400-08-11 אסתר גלילי ז"ל ואח' נ' משטרת ישראל/ מחוז ירושלים

 תביעת נזיקין נגד משטרת ישראל בגין אי מניעת פשע.

1. ביום 24/2/10 , עת הלכה ברחוב בדרום תל אביב, הוכתה אסתר גלילי למוות בידי יעקב בשיר אלפדל. כשעה קודם לכן, הגיעו שוטרים לרחוב סמוך כדי לטפל בהודעת אדם אחר על כך שהותקף על ידו. השוטרים התרשמו כי אלפדל שיכור, שמעו מהמודיע וממנו גרסאות סותרות ושחררו אותו לדרכו לאחר שהמודיע סירב להגיש תלונה. זמן קצר לפני התקיפה הקטלנית, הבחינו השוטרים באלפדל מסתובב ברחוב, ולאחר בדיקה, שחררו אותו לדרכו.

2. לטענת בתה ונכדתה של המנוחה, התרשלו השוטרים כאשר שחררו את אלפדל בהתעלמם מהיותו מסתנן מסודן, אלים ושיכור ומהיות האזור מועד לפורענות מצד מחוללי פשיעה כמותו. התרשלות נוספת נובעת ממחדלם לברר את זהותו, דבר שהיה מגלה להם כי נאסר עליו לשהות בתל אביב. לטענת המדינה פעלו השוטרים בסבירות ובהתאם לנתונים שעמדו לנגד עיניהם בזמן אמת. הטיפול בעבירת הסתננות לישראל, אינו רלוונטי לבחינת הרשלנות ואפילו היה מקום לטעון לתקיפה עקיפה, הרי תקיפה של החלטה שלטונית מקומה בעתירה לבג"ץ ולא בבית המשפט הדן בתביעת נזיקין.

3. המנוחה הייתה כבת 68 במותה, ניצולת שואה קשת יום אשר איבדה את חייה בהתקפה אכזרית וחסרת פשר. ואולם, לאחר בחינת הראיות והטענות נמצא שלא הוכחה רשלנות מצד המשטרה ודין התביעה להידחות.

עובדות שאינן במחלוקת

4. אלפדל הסתנן ארצה מסודן, נתפס והוחזק במשמורת עד לשחרורו ביום 18/3/09. בצו השחרור נכתב שהצו תקף עד 18/6/09 ונאסר עליו בין היתר לשהות "מצפון לגדרה ומדרום לקו חדרה ובעיר אילת למעט לצורך הגעה וחזרה ממשרדי האו"ם" (להלן - "צו שחרור", "נוהל גדרה – חדרה").

5. באשמורת הבוקר של יום 24/2/10 , הסתובב אלפדל שיכור ברחובות דרום תל אביב כשמסמכי השחרור עליו. מחיפוש שנעשה בדיעבד במצלמות אבטחה באזור, התברר כי בשעה 3:00 ובשעה 3:45 תקף שתי נשים אלמוניות ברח' הגר"א.

6. סמוך לשעה 4:20 התקשר אריאל שאער (להלן – "שאער") למוקד המשטרתי ודיווח שהוא תקוע עם רכבו ברח' בני ברק, הותקף על ידי אדם, יורד לו דם והתוקף נמצא במקום. ברקע נשמעת אישה מבקשת להגיע מהר, שהתוקף עם סכין ורוצה לברוח. לשאלת המוקדנית השיב שאער שהוא אינו מותקף כעת אבל התוקף עומד במקום. בשיחה תכופה נוספת, ביקש שאער מהמוקדנית למהר ואמר לה שהתוקף רוצה לברוח (ת/10).

7. המוקד דיווח על אירוע תקיפה ותוך מספר דקות הגיעה למקום ניידת מג"ב ובה השוטרים סאמר חבקה ובן מונטי. מיד לאחר מכן הגיעו שתי ניידות ובהן שוטרים "כחולים", הצמד דוד חברו והמתנדב אבי מושייב והצמד באסם הנו ושחר בן ימין.

8. השוטרים התרשמו שאלפדל שיכור. הצוותים ה"כחולים" נותרו בזירה כאשר צוות מג"ב עסק בבירור האירוע. בחיפוש שערכו על גופו של אלפדל ובאזור, לא מצאו סכין. שאער, שמחה קודם להגעתם את הדם מפניו, מסר לשוטרים שאלפדל תקף אותו ובניסיון להשתחרר מאחיזתו, נשך את ידו. מנגד מסר להם אלפדל, שהותקף על ידי שאער והציג להם את סימני הנשיכה. אלפדל רצה שיעצרו את שאער וטען בצעקות ובבכי שזו גם ארצו ומקפחים אותו מפני שהוא סודני. הוא פתח את דלת הנהג בניידת של מושייב וחברו. חברו יצא מהניידת והזיז אותו הצדה. שאער סירב להגיש תלונה ובהוראת השוטרים עזב אלפדל את המקום. המוקד דווח על סיום האירוע בשעה 4:40 (להלן – "האירוע הקודם" או "אירוע שאער").

9. בהמשך הבחינו מושייב וחברו באלפדל הולך ברחוב סמוך. לאחר שחברו בדק אותו, היינו, שאל אותו למעשיו, המשיכה הניידת בדרכה.

10. סמוך לשעה 5:20 צעדה המנוחה ברח' הגר"א בדרכה מהמרכול אל ביתה ברח' ראש פינה. רצה הגורל המר והיא חלפה מול אלפדל שבשלב זה ישב על מדרגה, הפכה לכיוונו פח אשפה והחוותה כלפיו תנועת זריקה. הוא התרומם, הגיע אליה והנחית על צווארה וראשה שתי מכות עזות. המנוחה פסעה מספר פסיעות והתמוטטה מחוסרת הכרה על המדרכה. צוות נט"ן שהוזעק למקום, הצליח להחזיר לה דופק ופינה אותה לבית חולים. עד הצהריים נאבקה על חייה ולבסוף כלו כוחותיה והלכה לעולמה.

11. אלפדל הורשע בהריגת המנוחה וביתר התקיפות ונדון לשמונה שנות מאסר (תפ"ח (מח' ת"א) 19597-03-10, מדינת ישראל נ' אל-פאדל, פורסם בנבו). ערעורו לבית המשפט העליון נדחה (ע"פ 7000/10 אלפידל נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו). בדחותו את טענת אלפדל להגנת שכרות, כתב כב' השופט שהם כי "המערער הפך עצמו, ביודעין, למעין פצצה מתקתקת, כאשר היה מודע להחלשות (או אף לאובדן) כושר השיפוט שלו ולהפיכתו מאדם שומר חוק (לטענתו) לאדם אלים וחסר כל שליטה.". (פיסקה 25 ).

עיקר המחלוקות

12. האם התרשלו השוטרים כאשר שחררו את אלפדל באירוע שאער . האם ידעו או היה עליהם לדעת בזמן אמת שאלפדל הוא "פצצה מתקתקת".

לטענת התובעים היה אלפדל מעורב באירוע אלימות מול עיני השוטרים ומכל מקום ידעו על מעורבותו באירוע שכזה רגעים לפני הגעתם לזירה. היותו מסתנן סודני אלים ושיכור, באזור מועד לפורענות ולאלימות על ידי בעלי פרופיל כשלו, הטיל על השוטרים "חובת זהירות וחובת צפיות מוגברות", אותן הפרו ובכך אפשרו את הריגת המנוחה.

לטענת המדינה השוטרים לא חזו באירוע אלים שכן הסתיים טרם הגעתם לזירה. הם לא מצאו עדות לאותה אלימות ולמסוכנות של אלפדל ושאער לא היה מעוניין להגיש תלונה. אין לדרוש מגורם שלטוני להסיק על מסוכנותו של אדם אך בשל השתייכותו לאוכלוסייה מסוימת ושכרות אינה עבירה פלילית ואינה מקימה עילות עיכוב או מעצר. השוטרים פעלו בסבירות ובמסגרת שיקול דעתם המקצועי.

13. האם נמנעו השוטרים מבירור זהותו ומסמכיו של אלפדל ואם כן, האם הפרת תנאיו של צו השחרור הייתה מלמדת על מסוכנותו או מקימה עילות מעצר ועיכוב עצמאיות.