ת"א 33943-01-15 כהן ואח' נ' עיריית עכו ואח'

בפני בקשת הנתבעת, אליה הצטרף הצד השלישי, לסילוק התביעה, שהינה לפיצוי בגין לשון הרע, על הסף מחמת מעשה בית דין, השתק עילה, השתק פלוגתא וחוסר תום לב.

1. ביום 12.6.13 התיצבו גובים מטעם הצד השלישי, המשמש כחברת גביה של הנתבעת, בדלת ביתו של התובע, בשעה 20:30, ולאחר דין ודברים בינם לבין התובע, שילם התובע סך של 1,062.60 ₪ בגין חוב שנוצר עקב אי תשלום דו"ח חניה שניתן לרכבו בשל חנייה בחניית נכים ללא תו. התשלום בוצע ע"י התובע חרף טענתו כי שילם את הקנס בגין דו"ח החנייה (להלן: "הארוע").

    

2. בעקבות אותו הארוע הגיש התובע תביעה  בבית משפט לתביעות קטנות בקריות (ת"ק 1399-07-13) (להלן: "התביעה הקטנה"), בה עתר לחייב את הנתבעת לפצותו בתשלום הסך של 5,000 ₪, הכולל, כמפורט בכתב התביעה שהוגש על ידו ביום 1.7.13 בתביעה הקטנה:

   א. החזר תשלומים עודפים בסך של 1,237.5 ₪ שנגבו ממנו ביתר ושלא כדין לטענתו, עת פעלה העיריה בהליכי עיקול ומימושם באמצעות הצד השלישי (להלן: "מילגם").

   ב. החזר 150 ₪ ששילם עבור דו"ח החניה עצמו על אף שהגיש בקשה לבטלו בגין זכותו לחנות בחניית נכים.

   ג. 2,500 ₪ עוגמת נפש בגין האיומים שהושמעו כלפיו על ידי הגובים, ואשר הושמעו בפני אשתו ובנו, וזאת בשעות הערב שלא ניתן לברר הענין מול הנתבעת.

   ד. החזר הוצאות בסך 1,113 ₪ בגין אגרה ואובדן ימי עבודה ונלוות.

3. בתאריך 15.6.2014 התקיים דיון בבית המשפט לתביעות קטנות אליו התייצב התובע וכן נציגה מטעם הנתבעת, מתמחה במחלקה המשפטית, שלא היה בכוחה ליתן תשובות ולהתייחס לנקודות השנויות במחלוקת. על כן הורה בית המשפט לצדדים להמציא אסמכתאות ביחס לשתי סוגיות שהיו במחלוקת: אופן תשלום החוב על ידי התובע ואסמכתא לטענת הנתבעת שהסכום שנגבה בעקבות הארוע הוחזר בנתיים על ידי הנתבעת.

4. לאחר קבלת אותן אסמכתאות ניתן פסק הדין שבו תביעת התובע התקבלה באופן חלקי, תוך שביהמ"ש קבע כי הנתבעת אכן נקטה באירוע, באמצעות מילגם, הליכי גבייה לא מוצדקים נוכח תשלום החוב עוד קודם לנקיטתם. כמו כן קיבל בית המשפט את טענת הנתבעת כי היא ביצעה, בחודש 11/13, החזר של אותם כספים שנגבו באירוע ומשכך נדחתה הדרישה להחזר הכספים וכן נדחו טענות התובע כנגד החוב המקורי בגין דו"ח החנייה והתוספות שנגבו ממנו בגין האיחור בתשלומו. בפסק הדין מיום 28.9.2014 קבע כב' השופט טורס כי למרות החזר הכספים זכאי התובע לפיצוי (מעבר להוצאות שנגרמו לו בגין ההליך) וזאת כלשונו:

   "שקלתי את סכום הפיצוי שיש לפסוק בשל הנזק שנגרם לתובע. הפגיעה אינה קלה והיא מערבת פגיעה בזכות הקניין, בזכות לפרטיות ולשם הטוב וכן יש בה משום גרימת פחד ועוגמת נפש. על כן על הפיצוי להיות משמעותי. לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים שהובאו לפני, סברתי כי הפיצוי הנכון הוא 5,000 ₪, אולם כאשר התובע דרש סכום של 2,500 ₪ בלבד, לא אפסוק לו מעבר לסכום תביעתו". (סעיף 15 לפסק הדין).