ת"א 33906-07-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ג'

לפניי בקשה מטעם הנתבעת (להלן – המבקשת) להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, בתחום הפסיכיאטרי, בעניינה של התובעת (להלן – המשיבה), אשר קבעה למשיבה נכות צמיתה בשיעור של 20%, לפי סעיף 34 (ב) (3) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: התקנות) ולמנות מומחה מטעם בית המשפט, חלף קביעת הועדה.

הבקשה נסמכת על סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן – חוק הפיצויים).

ביום 15.06.2010 נפגעה המשיבה בתאונת דרכים (להלן – התאונה).

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי אשר דנה בעניינה של המשיבה ביום 26.01.2011, קבעה כי המשיבה לוקה בנכות נפשית זמנית, בשיעור של 30%, מתוכם 10% בגין מצב קודם. סה"כ נכותה של המשיבה כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה הועמדה על 20%.

ביום 05.02.12 נערכה לתובעת ועדה רפואית נוספת במסגרתה הופנתה התובעת על ידי המל"ל לבדיקת "אבחון קוגניטיבי". התובעת הופנתה לנוירופסיכולוג לצורך האבחון. ביום 11.03.13 נערך לתובעת "אבחון נוירו – פסיכולוגי" ע"י ד"ר רון גאגין (להלן – ד"ר גאגין). במסגרת הדו"ח שנערך לתובעת תחת הפרק של "סיכום" קבע ד"ר גאגין כדלקמן:

" ... הממצאים מעידים כי מצבה מתאים לאבחנה של הפרעת הסתגלות המלווה באפקט חרדתי ודיכאוני מעורב בעוצמה בינונית ועם מהלך שמאיים להפוך לכרוני למרות התמדתה בטיפול. ברקע להפרעת ההסתגלות ישנה התסמונת שלאחר זעזוע מוח שכעת נצפו רק שיירים שלה. יש לציין כי ברקע הרחוק יותר פגיעת ראש בת"ד מלפני שנים רבות (1982) וכן  CVA משנת 2000 שלווה בהמיפרזיס שמאלי ותגובה דיכאונית לאירועי החיים. נראה שמצבה הנוכחי מהווה החמרה של מצב קודם ולא מן הנמנע כי התאונה הנוכחית הפעילה מנגנוני חרדה ודיכאון שהיו רדומים מאז התמודדותה עם המשברים הקודמים שעברה. נוכח הזמן שחלף מאז התאונה, העובדה כי היא מתבטאת על רקע הפרעות קודמות והיענותה החלקית לטיפול שמקבלת יש להערכתי לראות במצבה הנוכחי סופי וקבוע"  (עמ' 4 לדו"ח).

ביום 09.04.13 התכנסה ועדה נוספת בעניינה של המשיבה על מנת לדון ולקבוע את נכותה הצמיתה. לאחר שהוועדה עיינה בכל החומר הרפואי של התובעת, לרבות בדו"ח האבחון, קבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 20% כדלקמן, לפי סעיף 34 (ב) (3) לתקנות. הנימוקים להחלטת הוועדה היו, בין היתר, כי: "התובעת אינה עובדת, בתיק אישור ממרפאה תעסוקתית כי אינה מסוגלת להמשיך לעבוד לאור מצבה הרפואי" (עמ' 4 לפרוטוקול הוועדה). כמו כן, הוועדה הפעילה את תקנה 15.

ביום 18.06.13 התכנסה ועדה מסכמת בעניינה של המשיבה תוך שהיא מאמצת את קביעת הוועדה מיום 09.04.13. קרי, לתובעת נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 20% לפי סעיף 34 (ב) (3) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956.

הנכות שנקבעה מהווה נכות על פי דין.