ת"א 3390-12-13 הוארי ואח' נ' דבאח ואח'

לפניי בקשה בהולה למתן צו מניעה או צו עשה זמני, אשר יורה למשיבים להימנע, בכל דרך שהיא, מהפעלת אטליז או מכולת בנכס נשוא התביעה, ויורה להם לסלק ידם מהנכס וסביבתו.

התביעה העיקרית, תביעת פינוי, הוגשה ביום 2.12.13.

אומר כבר עתה, כי דין הבקשה להידחות על הסף, וכי לא מצאתי מקום לקיים דיון בבקשה.

המבקשים עותרים לקבלת הסעד העיקרי המבוקש בכתב התביעה, כבר עתה, טרם בירור התביעה, אף שמכתבי הטענות עולה מחלוקת של ממש בין בעלי הדין.

התביעה הוגשה לפי פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984, אך לאור מורכבות הטענות, הורתי ביום 19.2.14 כי התביעה תתברר בסדר דין רגיל. למען ייעול הדיון, וזירוז מתן פסק הדין, נקבע מועד לשמיעת ראיות ליום 29.5.14. באותו מועד, הובהר למבקשים, כי אם תוגש בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת סעד כספי, לא יהיה מנוס מדחיית מועד ההוכחות.

המבקשים הגישו בקשה לתיקון כתב התביעה, ולפיכך לא היה מנוס מדחיית מועד שמיעת הראיות, ומקיום ישיבת קדם משפט נוספת. קדם המשפט נקבע ליום 10.9.14.

כעת, מוגשת בקשה זו, שאין בה כל נימוק המבוסס על נסיבות חדשות, אשר לא היו ידועות למבקשים עם הגשת כתב התביעה, למעט טענות ביחס למצבו הכלכלי של המשיב 1, שאין בינן לבין הסעד המבוקש כל קשר.

הסעד המבוקש, הינו צו עשה של פינוי וסילוק יד, הזהה לחלוטין לסעד העיקרי. כידוע, מטרתו של סעד זמני הינה לשמור על המצב הקיים ערב הגשת התביעה, עד להכרעה בה, וזאת בלבד.