ת"א 33775-02-15 הרוסית בירושלים נ' הקומוניסטית הישראלית

1.לפני תביעה כספית לתשלום דמי שימוש ראויים, שהגישה המיסיה הדתית הרוסית בירושלים (להלן: "התובעת"), עבור השימוש שעשתה המפלגה הקומוניסטית הישראלית (להלן: "הנתבעת") במבנה המצוי בבעלותה של המיסיה והידוע כ"בית הידידות" בנצרת (להלן: "המבנה" ו/או "הנכס") בגין תקופה שמיום הגשת תביעת הפינוי שהגישה התובעת ביום 31.08.04 נגד הנתבעת בת"א 6074/04 בבית משפט השלום בנצרת (להלן: "תביעת הפנוי" ו- "פסק הדין לפינוי", בהתאמה) ועד לפינוי בפועל (01.06.14).

רקע

2.תביעה זו הינה המשך להליכים קודמים שנוהלו בין הצדדים בפני מותבים שונים ובין היתר, בהמשך לתביעת פינוי וסילוק יד שהגישה התובעת, שהינה הבעלים הרשום של מקרקעין, הידועים כגוש 16568 חלקה 8 בנצרת (להלן: "המקרקעין").

3.ביום 9.8.60 נחתם הסכם שכירות, לתקופה של 27 שנים, בין התובעת וחברת "בית הידידות בע"מ" (להלן "החברה") לפיו, התחייבה החברה להקים מבנה במקרקעין ובתום התקופה להחזירו לחזקת התובעת ללא דרישה או תביעה כספית כלשהי. החברה הקימה את המבנה במקרקעין, והתקשרה עם דיירי משנה שונים לתקופות שכירות שונות.

4.בשנת 1988, הוקמה עמותת בית הידידות (להלן: "העמותה"), לה הועברו זכויותיה וחובותיה של החברה לפי הסכם השכירות.

5.לאחר תום התקופה שנקבעה בהסכם השכירות וביום 5.1.88 נחתם הסכם שכירות בין העמותה והתובעת, בגדרו הוארכה תקופת השכירות ב-5 שנים נוספות וזאת על מנת שבמהלך תקופת ההארכה תפעל העמותה לפינוי דיירי המשנה מהמבנה ותחזירו לתובעת כשהוא פנוי.

6.בתום תקופת השכירות המוארכת, לא פינתה העמותה את המושכר ולא העבירה את החזקה בו לידי התובעת, בשל כך הגישה התובעת נגד העמותה תביעת פינוי וסילוק יד לבית משפט השלום בנצרת. תביעה זו נידונה במסגרת ת.א. 1955/03 והתנהלה בפני כב' השופט זיאד הווארי, אשר ישב לדין באותה עת בבית משפט השלום.

כב' השופט הווארי, קיבל את התביעה נגד העמותה וציווה עליה לסלק את ידה מחלקה 8 ומהמבנה הבנוי עליה.

7.לאחר מתן פסק הדין לפינוי העמותה, התברר לתובעת, כי אין ביכולתה לפנות את דיירי המשנה שתפסו במשך השנים חזקה בחלקים מן המבנה ולכן פנתה להגשת תביעות נוספות לפינוי דיירי המשנה.