ת"א 33666-10-12 טורקאן(המנוח) ואח' נ' יהודאי ואח'

מונחת בפניי בקשה למתן החלטה בדבר תשלום אגרת בית משפט בת"א 33666-10-12. התובעים בהליך זה הגישו תובענה לפסק דין הצהרתי בטענה כי הם בעלי זכות במקרקעין שקמה מכח חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 או לחליפין מכח דיני הירושה ופרשנות צוואת המנוחה אשר הורישה את המקרקעין.

השאלה הנידונה בתביעה זו עברה מספר הליכים, החל בהתדיינות בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב ועד שהגיעה לבית משפט זה ונידונה בפני מותבים שונים. בדיון מיום 22.1.2015 קבעה כבוד השופטת איריס לושי-עבודי כי יש לבחון האם שולמה אגרה כנדרש (ס' 7 להחלטה). הדיון בהליך הועבר לכבוד השופט יהושע גייפמן אשר בהחלטה מיום 29.11.2015 קבע כי יש להעביר את שאלת תשלום האגרה למותב זה.

המחלוקת בשאלת האגרה סובבת סביב שאלת הסעד המבוקש בתובענה, קרי האם מדובר בסעד הצהרתי גרידא או בסעד כספי מוסווה.

ביום 4.5.2015 הגישו התובעים טיעון לעניין אגרה בו הם עומדים על כך שמדובר בצו הצהרתי להכרה בבעלות במקרקעין, הגם שניתן לשום את שווים במונחים כספיים.

ביום 2.6.2015 הגישו הנתבעים תגובתם לטיעוני התובעים. הנתבעים טוענים כי התביעה מקפלת בתוכה תביעה כספית טהורה לגבי חלק מהכסף המזומן המצוי בקופת העיזבון, זאת לאחר שחלק מן המקרקעין נמכרו לפני שנים רבות.

דיון והחלטה

לאחר שעיינתי בטענות התובעים לעניין האגרה ובתגובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה שאין מדובר בתביעה לסעד הצהרתי בלבד וכי על התובעים לשלם אגרה נוספת.

ההלכה לעניין סעד הצהרתי קובעת כי "סעד הצהרתי הוא סעד שבשיקול דעת. בבוא בית המשפט לשקול אם ליתן סעד הצהרתי, עליו לבחון, בין היתר, האם יש בידי המבקש לעתור לסעד אופרטיבי. תשובה חיובית לשאלה זו משמעה, כי הסעד שהתבקש הוא סעד חלקי בלבד, ובית המשפט ייטה, בדרך כלל, שלא לתיתו (ע"א 4076/00 נצחון צפורה בראשון בע"מ נ' מירם זמברוסקי בע"מ, פ"ד נו(3) 41). כדי שבית המשפט ייעתר לתביעה למתן סעד הצהרתי, על אף שהיא אינה ממצה את זכויותיו של התובע, על התובע להצביע על קיומו של אינטרס לגיטימי לפיצול הדיון ולהסתפקות בהצהרה בשלב זה (רע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל נ' מוזס ([פורסם בנבו], 21.7.1998) (להלן: עניין מוזס); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 507 (מהדורה עשירית, 2009)).ראו רע"א 7886/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' ביראן (פורסם בנבו, 27.3.12)].

(ההדגשות שלי, ח.פ)

התמונה העולה מבחינת מכלול הטיעונים היא כי התביעה אינה מסתכמת בסעד לפיו מדובר בקרקע אשר הוחזקה בנאמנות. "אמנם יש ליתן לתקנות האגרות פירוש ליברלי, על-מנת שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני מתדיינים, ואולם, אל לו לבית המשפט ליתן יד לעקיפתה של החובה לשלם אגרה באמצעות האצטלה של סעדים הצהרתיים שהם כספיים במהותם, ובמסגרתם אין התובע צפוי להִדרש לתביעה אופרטיבית עתידית למימוש זכותו הכספית" [רע"א 6350/14 ‏ ‏ ורדה דסאו נ' משה ויזל (פורסם בנבו, 14.1.15).