ת"א 33547-06-14 ציון נ' צובנר

בפני בקשת הנתבעים לסילוק על הסף ולחלופין העברת הדיון לבימ"ש מוסמך.

דין הבקשה להידחות על הסף שכן לא נתמכת בתצהיר למרות שמתבססת על טענות עובדתיות.

נוסף לכך, בקשת הנתבעת דינה להידחות גם מכיוון שזו הועלתה לראשונה בעל פה בתום הדיון בהתנגדותה ולא בהזדמנות הראשונה, דהיינו, בעת הגשת ההתנגדות לביצוע השטר, למרות שהייתה מיוצגת ע"י ב"כ שהגיש ההתנגדות מטעמה.

הטיעון שהובא בבקשה לעניין מחדל זה לגבי המועד בו כביכול עמדה על הצורך לטעון להעברת מקום הדיון ללא תצהיר אינו מניח הדעת.

הנתבע צורף לכתב התביעה רק לאחר שהתובע ביקש לתקן כתב התביעה ולצרף הנתבע לכתב התביעה המתוקן ולכן בקשתו מועלית בהזדמנות הראשונה.

אולם הנתבע הינו בעלה של הנתבעת והוא חתם על תצהיר שתמך בהתנגדותה ואף נחקר על תצהירו במעמד הדיון בהתנגדות, כך שאין מדובר בשני זרים שהתובע כופה על האחד דיון בבימ"ש לא מתאים בגין מחדלו של האחר לטעון לעניין הסמכות המקומית.

נוסף לכך, פיצול הדיון בין עניינו של הנתבע לבין עניינה של הנתבעת בין שני מותבים שונים לגבי אותה מסכת עובדתית יסרבל שלא לצורך ברור האמת.

לא זו אף זו, הפסיקה של בימ"ש העליון קובעת שאין להפריז כיום בחשיבות הטענה לסמכות מקומית בשים לב לתשתית התחבורתית המתקדמת וממדי המדינה.

הדברים יפים במיוחד כאשר המדובר במרחק בין ירושלים לבין ת"א ובתביעה בסכום משמעותי כאשר בהעדר תצהיר המבסס תשתית עובדתית אחרת, אין הבדלים לכאורה ביחסי הכוחות בין התובע לבין הנתבעים ששניהם יחידים ולא תאגיד רב כח אל מול צרכן שגרירתו להתדיינות בבימ"ש מרוחק בגין תביעה בסכום נמוך עשויה לפגוע בתחושת הצדק ויתכן אף למנוע מהנתבע לממש זכותו לברור האמת עקב עלויות גבוהות הכרוכות בניהול התיק במקום מרוחק לו ולעדים הנוגעים בדבר.