ת"א 33509-01-13 סמאר נ' אבו רומי ואח'

1.עסקינן, בשלב זה, בתביעה לסילוק יד ותשלום דמי שימוש.

רקע עובדתי

2.חלקה 97 בגוש 18566, טמרה, ששטחה 10,435 מ"ר (להלן: "החלקה"), הייתה במועדים הרלבנטיים בבעלות 10 אנשים בחלקים בלתי מסוימים (מושע), שאך 4 מהם (התובע ו-3 הנתבעים) הם בעלי דין בתביעה זו. זאת מעבר לבעלי זכויות נוספים, לטובתם רשומות משכנתא/הערות אזהרה/זיקות הנאה וזכות קדימה (ראו: נסח רישום מלשכת רישום המקרקעין מיום 3.10.13).

3.בשנת 1995 חתמו הבעלים הקודמים של החלקה, או מי מהם תכנית חלוקה, המחלקת את החלקה לשלושה מגרשים בשטח כמעט זהה, וחלוקה פנימית של כל אחד משלושת המגרשים שנוצרו (ראו: נספח ג' ל-ת/5; ת/2- להלן: "תשריט החלוקה"). בהתאם לתשריט החלוקה, המגרש המסומן 97/3 עתיד להיות מוקצה למר אחמד מוחמד יאסין (להלן "מר יאסין").

4.ברם, חלוקה זו לא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ואף לא קיים פסק דין חלוט המורה על פירוק שיתוף בחלקה על פי תשריט חלוקה זה או בכלל. כך גם לא נרשם הסכם שיתוף על פי תשריט חלוקה זו או בכלל.

5. הנתבע מס' 1 (לעיל ולהלן "הנתבע") ואחיו, רכשו ממר יאסין זכויות בחלקה בהתאם לחוזים מיום 5.3.1997 ומיום 4.3.2000. בהתאמה, ביום 26.6.08 נרשמו הנתבעים מס' 1 ו-2 כל אחד כבעלים של 17/242 חלקים בלתי מסוימים בחלקה (ב'מעוגל' 7% לכל אחד); וביום 6.1.2013 נרשם מר אבו רומי ז"ל כבעלים של 685/10435 חלקים בלתי מסוימים בחלקה (ב'מעוגל' 6.5%).

6.ביום 7.1.13, או בסמוך לכך, רכש גם התובע ממר יאסין זכויות בחלקה וביום 3.10.13, נרשם התובע כבעלים של 96359/757581 חלקים בלתי מסוימים בחלקה (ב'מעוגל' 12.7%).

7.בסוף שנת 2012/תחילת שנת 2013, החל הנתבע בביצוע עבודות חפירה והקמת קיר (להלן "עבודות החפירה" ו- "הקיר הדרומי", בהתאמה), בשטח המסומן כמגרש מספר 97/3/4 בהצעת החלוקה מיום 29.1.13 של המודד מר בליאל יאסין מטעם התובע (ראו: ת/3 וכן נספח ד' ל-ת/1 - לעיל ולהלן "שטח המחלוקת"). יוער כי ביום 9.12.2012 השכיר הנתבע לצד ג' מבנה וחצר והתחייב כלפיו, בין היתר, לגדר ולסדר את החצר סביב המבנה עם שכבת מצעים מהודקים (חוזה השכירות צורף לתצהיר תשובה שהוגש במסגרת הליכי הביזיון - ת/7).

8.ביום 17.1.13, בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש התובע, בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני המורה לנתבע להימנע מביצוע עבודות בניה בחלקה. ביום 20.1.13 נתנה כב' השופטת ח. לפין צו ארעי עד למועד הדיון; ובישיבה מיום 31.1.13 הורתה כב' השופטת ח. לפין, כי צו מניעה ארעי זה, האוסר על בניה ללא היתר בחלקה, יישאר על כנו (להלן: "צו המניעה הזמני").

9.חרף צו המניעה הזמני, הנתבע השלים את העבודות, לרבות בניית הקיר הדרומי. משכך, ביום 25.4.13 הגיש התובע בקשה לביזיון נגד הנתבע (לעיל ולהלן: "הליכי הביזיון").

10.ביום 19.12.13 קבעה כב' השופטת ח. לפין, כי הנתבע הפר באופן בוטה את צו המניעה הזמני, בהמשיכו בבניה למרות החלטות חוזרות ונשנות, תוך הפגנת זלזול מוחלט, בדחותה את כל טענות הנתבע. עם זאת, בנסיבות, ובכלל זה מתן היתר לכאורה בדיעבד לבניית הקיר הדרומי, וכאשר הריסתו עלולה, לכאורה, לגרום לסכנת חיים ממשית לעוברי אורח – לא ראתה כב' הש. ח. לפין לנכון להורות על הריסתו במסגרת הליך הביזיון ובטרם תתבררנה טענות הצדדים ביחס לזכויותיהם בחלקה כמו גם תקיפות ההיתר, אלא חייבה את הנתבע בתשלום הוצאות לתובע ולאוצר המדינה.

11.ביום 23.1.14 דחה כב' השופט ר. שפירא את בקשת רשות ערעור שהגיש התובע על ההחלטה, בהדגישו כי במסגרת פסק הדין הסופי בהליך העיקרי יוכל בית משפט קמא לתת גם סעדים שעניינם באותו הקיר, ללא קשר להחלטת כב' הש. ח. לפין, במסגרת הליכי ביזיון בית משפט.

12.ביום 12.1.14, מצאה כב' השופטת ח. לפין, כי בנסיבות, אין מקום יותר, לכאורה, לתביעה במתכונתה הנוכחית (צו מניעה קבוע). על כן הורתה כי בהעדר הודעה אחרת/בקשה לתיקון כתב תביעה תוך 30 יום, תמחק התביעה. ביום 11.2.14 הגיש התובע בקשה למתן ארכה בת 90 יום לתיקון כתב תביעה ובקשתו נעתרה.

13.עקב פרישת כב' השופטת ח. לפין התיק הועבר לטיפולי. בהחלטה מפורטת מיום 3.12.15, נעתרתי באורח חלקי לבקשת הנתבעים למחיקת כתב התביעה, תוך הותרת שני סעדים.

גדר המחלוקת

14.משכך, בשלב זה, עומדות לפתחנו שתי סוגיות: האחת, סילוק יד והשבת המצב לקדמותו בשטח המחלוקת; והשנייה, דמי השימוש הראויים בגין שטח המחלוקת, לפי חלקו היחסי של התובע. נדון להלן בכל סוגיה וסוגיה.

15.בפתח הדברים יודגש שניים: האחד, אין תמה כי לצדדים מחלוקות נוספות רבות, ובכללן אף טענות הדדיות אשר בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בהן, אך, בפרט בנסיבות, אין מקום להתיר כל הרחבת או שינוי חזית למי מהצדדים; והשני, איני יושבת כערכאת ערעור על החלטות שניתנו על ידי, לרבות ההחלטה מיום 3.12.15, אשר התוותה את גדר המחלוקת.