ת"א 33499-10-12 אופיר ואח' נ' בנק לאומי תל אביב סניף ארלוזורוב 10808

בפני תביעה לפסק דין המצהיר על היעדר כל חוב של התובעים לנתבע וחיוב הנתבע בתשלום פיצויים בסך של 191,576 ₪.

במהלך 2005 נכרת בין הצדדים הסכם המסדיר את פירעון חובות התובעים לנתבע וכולל הסכמות להעמדת הלוואת "בולט" לשנה, הפחתת 100,000 ₪ מהחוב וחיוב בתנאי ריבית בשיעור פריים + 2% לשנה. במהלך 2006 נחתמה תוספת להסכם ובה הסכמה להמשיך בקיום ההסכם במספר שינויים. בשנים שחלפו לאחר מכן ועד תחילת 2010 לא בוטל ההסכם והתובעים העבירו ברציפות כספים לנתבע, אולם בהיקף שלא היה מספיק לסילוק מלוא החוב בחשבונות נשוא ההסכם. במכתב מתחילת 2010 הודיע הנתבע לתובעים שעליהם לפרוע את יתרת החוב ולאחר שהתובעים העבירו כספים בעקבות פנייה זו ובהמשך למגעים בין הצדדים, התברר שנותרה מחלוקת כבדה באשר לתחשיבי החוב.

לפי גרסת התובעים יש לחשב את החוב בכל השנים שחלפו מאז כריתת ההסכם ב- 2005 בצירוף הריבית שנקבעה בהסכם בלבד וכן להפחית מהחוב את הסך של 100,000 ₪ כפי שנקבע בהסכם. לפי גרסת הנתבע מאידך, התחייבויות התובעים בהסכם הופרו ולכן יש לחשב את החוב בצירוף ריבית פיגורים וודאי שאין כל תוקף להסכמה למחילה על חלק מהחוב, הסכמה שהותנתה בקיום ההסכם.

המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים מחייבות לפיכך את פרשנות ההסכמים שנכרתו ביניהם, פרשנות שתיעשה ביישום כללי הפרשנות הייחודיים לחוזים בין בנק ללקוח, כאשר יש לבחון אם בכלל הפרו התובעים את ההסכם; וככל שהפרו אם עומדת לנתבע הזכות לחייב אותם בריבית פיגורים; וככל שיש זכות כזו לפי ההסכמים אם התנהלות הצדדים מצדיקה חיוב בריבית פיגורים שכן לפי הנטען כלל לא נמסרה על כך הודעה לתובעים.

מחלוקות אלו באשר לתחשיבי הריבית עומדת במוקד התביעה ולצידן המחלוקת לעניין הפחתת 100,000 ₪ מהחוב וטענות נוספות של התובעים לפטור של התובע 1 בשל פגיעה בזכויותיו כערב, ונזק שנגרם לתובעים עקב עיכוב במכירת נכס.

העובדות

1. התובעת 2, חברת א.ג.ט אופיר השקעות בע"מ (להלן: "התובעת"), הינה חברה פרטית והתובע 1, אופיר חלפון (להלן: "התובע"), הינו בעל השליטה והמנהל של התובעת. בנוסף לתובעת, התובע הינו גם בעל השליטה והמנהל של חברת א.ג.א. לבניין בע"מ (להלן: "החברה").

   במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, 2005 – 2011, הייתה התובעת בעלת זכויות בחנות בקניון "דאון טאון סנטר" בראשון לציון (להלן: "החנות").

2. הן התובעת והן החברה ניהלו אצל הנתבע, בנק לאומי (להלן: "הבנק"), חשבונות בנק לצורך עסקיהן, וכך גם התובע בחשבון נוסף. התובע אף ערב בערבות אישית להתחייבויות התובעת והחברה כלפי הבנק, וכך גם רעייתו, נירה חלפון (להלן: "נירה"). לשם הנוחות יכונו להלן ביחד התובעת, החברה, התובע ונירה: "החייבים".

3. במהלך 2005 נתגלעו מחלוקות בין הבנק לבין החייבים, כאשר הבנק טוען ליתרות חוב גדולות שהצטברו בחשבונות החייבים ואף נוקט בהליכים לגבייתם (בש"א 157198/05). נוהל משא ומתן בניסיון להסדיר את המחלוקות וביום 8.9.05 נכרת בין הצדדים הסכם (להלן: "ההסכם") להסדרת פירעון כלל חובות החייבים לבנק. ההסכם נכרת בין הבנק מצד אחד לבין כל החייבים מהצד השני.

4. בהתייחס לחובות בחשבונות התובעת והחברה, נקבע בהסכם והוסדר, בין היתר, כך:

   • הוסכם כי יתרות החוב בחשבונות ישוערכו כך שחלף חיוב בריבית חריגה ייעשה החיוב עד להעמדת ההלוואות (כהגדרתן בהסכם) בתנאי ריבית של פריים + 3% לשנה (סע' 4 בהסכם). בהתאם, הוסכם על גובה החוב לבנק בכל אחד מחשבונות החברה, התובעת וחשבונם הפרטי של התובע ונירה (סע' 2 בהסכם).