דוקרקר ואח' נ' זארוק ואח'

עיקרי העובדות וגדר המחלוקת

1.בפני שתי תביעות כספיות, תביעה ותביעה שכנגד, שתיהן נוגעות לשימוש ולמכירה של משק מס' 168 במושב גילת (להלן: "המשק"; "הנחלה").

עיקרי העובדות הנדרשות הן כמפורט להלן:

2.התובעים והנתבעים שכנגד (ההתייחסות לצדדים תהיה בדרך כלל, לפי מעמדם בתביעה העיקרית, והתביעה שכנגד תוזכר כאשר התוכן יצריך זאת) הם בני זוג, דור שלישי למתיישבים במושב גילת. התובעת היא בתו של אליהו זארוק (להלן: "אליהו"). הנתבע (התובע שכנגד) הוא דודה של התובעת, אחיו של אליהו, ושניהם (בנוסף לשישה אחרים) הם ילדיה של המנוחה זווילי (ג'ולי) זארוק (להלן: "הסבתא"). הסבתא היתה בעלת הזכויות היחידה במשק, לאחר פטירתו של בעלה לפניה, והיא ירשה מבעלה מעמד בר רשות בנחלה בהתאם להסכם עם רמ"י. מאחר שהמחלוקת אינה נוגעת למהות הזכויות אלא לזכות ליהנות מהן לאחר פטירת הסבתא, אין צורך בהרחבה בנושא זה.

3.עוד בחייה של הסבתא התקשרו הצדדים בהסכמים המסדירים את הזכויות העתידיות במשק. לא אתאר כאן את כלל ההסכמים וגלגוליהם, שאינם רלוונטיים להכרעה, ואציין את העובדות הרלוונטיות לענייננו בלבד:

ביום 8.5.03 התקשרו הסבתא, התובעים והנתבע בהסכם (להלן: "ההסכם"), בו נקבע כי הנתבע הוא יורשה היחיד של הסבתא, וכי הסבתא תצהיר על התובעים כ"בנים ממשיכים" במשק, אולם העברת הזכויות אליהם תיעשה בכפוף להסדרת חוב על סך 467,000 ₪ שרבץ על המשק במנהלה להסדרים במגזר החקלאי (להלן: "המנהלת"), וכן תשלום של 50,000$ לנתבע או ליורשיו (נספח 5 לתצהיר התובעים).

ביום 27.12.05 הודיעו הנתבע והסבתא במכתב לתובעים על ביטול ההסכם כיוון שהם אינם עומדים בתנאיו ולא כיסו את החוב (נספח ג' לתצהירי הנתבע).

ביום 13.3.07 נחתם בין הסבתא, התובעים והנתבע הסכם נוסף שכונה על ידם תוספת להסכם (להלן: "התוספת"; ההסכם והתוספת יחד יכונו "ההסכמים"). בתוספת נקבעו הסדרים חדשים לתשלום התמורה מהתובעים לנתבע תמורת הנחלה, וכן נקבע כי 30 יום לאחר פטירתה של הסבתא יועברו המשק והבית לחזקת התובעים.

התובעים עברו להתגורר בנחלה בסמוך לאחר פטירת הסבתא באוקטובר 2007. בשנים שלאחר מכן התקבלו התובעים כחברים באגודה השיתופית גילת.

הנתבע נקט נגד התובעים בהליכים שונים בשל אי עמידתם בתנאי ההסכמים. בין היתר התקיימו הליכי בוררות, וכן נפתח הליך הוצאה לפועל בנוגע לשיקים שמסרו התובעים לנתבע כחלק מהתשלום עבור הנחלה, ולא כובדו.

4.הנתבע הגיש לבית משפט השלום בבאר שבע תביעה נגד התובעים לביטול ההסכמים בשל הפרתם (ת"א 16647-07-14). התביעה נדחתה. בעקבות ערעור שהוגש המשיך הדיון בה. ביום 3.4.19 נדחתה התביעה בשנית בבית משפט השלום, והוגש ערעור נוסף (ע"א 5823-05-19 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע). בסופו של דבר, ביום 21.11.19 נפסק כי הנתבע ביטל את ההסכם כדין בשל הפרתו היסודית על ידי התובעים, וכי ביטול ההסכם מחייב השבה הדדית של הסכומים ששולמו. בקשת רשות לערער על פסק הדין נדחתה ביום 16.2.29, ברע"א 8477/19. בכך הפך פסק הדין שאישר את ביטול ההסכם חלוט.

5.ביום 27.2.20 מכר הנתבע את המשק לצד שלישי – בני הזוג חג'ג', תמורת סכום של 1,200,000 ₪ וחובת תשלום המיסים, כולל אלה החלים על המוכר (ההסכם צורף לתגובת הנתבעת 2 לבקשה לסילוק על הסף מיום 29.9.20).

התובעים המשיכו להתגורר במשק גם לאחר מכירתו, עד שביום 2.11.23 התקבלה תביעה לפינוי וסילוק יד שהגישו נגדם חג'ג' בת"א 27045-05-22 בבית משפט השלום בבאר שבע.

עיקרי טענות הצדדים בתביעה ובתביעה שכנגד

6.לטענת התובעים המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לאופן בו יש לבצע את ההשבה ההדדית, בהתאם לעקרון שנקבע בפסק הדין בערעור בו אושר ביטול החוזה.

התובעים הגישו חוות דעת מטעמים לעניין ערך הנחלה ושווי ההשקעות שהשקיעו בנחלה. מאחר שלא הוגשה חוות דעת מטעם הנתבע התובעים מבקשים לקבל את חוות דעת השמאי מטעמם במלואה, הן לעניין ערך הנחלה, הן לעניין היקף ההשקעות הפיזיות שהתובעים ביצעו בנחלה והן לעניין מרכיב היזמות הנדרש בתהליך הבניה העצמית שביצעו התובעים. לטענת התובעים, לאחר פטירת הסבתא הנחלה היתה עזובה ורבץ עליה חוב כבד עד כדי סכנה למימוש הנחלה. התובעים, לטענתם, הפכו את הנחלה לנכס שונה, משופץ ומשודרג ונקי מחובות, וההשבה צריכה להיות לפי השווי האמיתי של הנכס שקיבל הנתבע.

ב"כ התובעים הפנתה בסיכומיה לפסיקה הדנה בהצמדה ובשיערוך, תוך הדגשת הצורך בשיערוך ריאלי, בהתאם לשוויו של הנכס.