ת"א 33362-09-12 מ' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

1.בפניי תביעתו של מר ה' מ' , יליד שנת 1979 (להלן: "התובע") אשר נפגע בתאונת דרכים ביום 11.10.10. תביעתו הוגשה כנגד שירביט חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") בהיותה החברה המבטחת של כלי הרכב המעורב בתאונה. אירוע התאונה וחבותה הביטוחית של הנתבעת אינם שנויים במחלוקת ומשכך הדיון יעסוק אך בשאלת שיעור הנכות וגובה הנזק.

הנכות

2.בתחום האורתופדי מונה ד"ר נחשון רנד למומחה רפואי מטעם בית המשפט. ד"ר רנד קבע בחוו"ד מיום 15.09.13 כי לתובע נותרה כתוצאה מהתאונה נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הגבלה קלה בטווח תנועות עמוד השדרה המותני ובהתאם לת' 37(7)(א) לתקנות המל"ל. במסגרת שאלות ההבהרה אשר הפנה ב"כ הנתבעת המלומד באשר למצבו הרפואי הקודם של התובע, השיב המומחה בתשובותיו מיום 20.10.13 כי אכן מהתיעוד הרפואי שהונח בפניו עולה כי התובע סבל מכאבי גב לסירוגין כבר בתקופה העוברת לתאונה, ומשכך סבור המומחה כי יש להפחית שיעור של 1/10 בגין מצב קודם.

עוד קבע המומחה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 2.5% בגין כאב נויריטי לאורר הרגל וגירוי שורשי עקב, בהתאם לת' 29(6) לתקנות הנ"ל.

במהלך הדיון מיום 11.02.15 נחקר המומחה ע"י ב"כ הנתבעת באשר לחפיפה שבין הנכויות שנקבעו לתובע והשיב: "לא מסכים. נושא זה עלה כבר פעמים. נקבע כבר ומקובל שאין דין של מי שיש לו פריצת דיסק עם כאבי גב בלבד וכמו מי שיש לו בנוסף גם כאב מקרין לרגל. בפרקטיקה זה הגיון בריא ונכון." (עמ' 15 ש' 1-3 לפ') כמוכן נשאל המומחה על הבדיקות שעבר התובע בגין כאבי גב עוד קודם לתאונה והשיב: "אם התיעוד לפני התאונה היה נראה כמו שהוא נראה היה רק שנה שנתיים לפני התאונה, לא הייתי מייחס לזה שום חשיבות . אם היו שתי בדיקות ואחרי כן שקט תעשייתי עד התאונה. אני חושב שבחור צעיר בריא שהיתה לו אפיזודה חולפת של כאב גב אי אפשר לייחס לזה חשיבות רבה." (עמ' 18-19 ש' 31-2 לפ').

3.הלכה פסוקה היא כי באין נימוקים כבדי משקל המורים לסטות מחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה בית המשפט, חזקה כי עשה מלאכתו נאמנה וכי חוות דעתו משקפת אל נכון את מצב הדברים כפי שהיה ביום ביצוע הבדיקה (ראו ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז (5) 170 (1993)בעמ' 174, ובע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי). בענייננו אני סבור כי אין מקום לסטות מהחזקה הנ"ל, הובא לידיעתו של המומחה עברו הרפואי של התובע ובגין כך הפחית המומחה את הנכות שנקבעה, תלונות התובע לא היו ממושכות ומשכך רשאי היה המומחה שלא להחמיר בהיקף הממצאים הנ"ל.

עדותו של המומחה היתה מקצועית ואובייקטיבית והותירה בי רושם חיובי והנני סומך את ידיי על קביעותיו.

הפסד השתכרות לעבר

4.ב"כ התובע המלומד טען כי התאונה אירעה לתובע בתקופת חיפושיו אחרי עבודה מאחר והתובע סיים עיסוקו במחלקת הנהלת חשבונות להפקת סרט זר אחר שנסתיימה הפקתו ביום 19.08.10. נטען כי התובע ניסה לעסוק במספר עיסוקים לאחר התאונה אולם הכאבים שחש בגינה הגבילו אותו, והוא נאלץ לעזוב את מקומות העיסוק הנ"ל. משכך טענה התביעה כי אלמלא התאונה היה משתכר התובע כשכר הממוצע במשק ויש להשלים הכנסותיו של התובע בין אלו שהשתכר בהם בפועל לאלו שצפוי היה להשתכר. התביעה העמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך 200,000 ₪.

5.מאידך טענה ההגנה כי את הירידה בהכנסות התובע יש לייחס לסיום עיסוקו בהפקת הסרט, ומנתוני השכר של התובע עד ל 01.10 עולה כי התובע עסק כמאבטח והשתכר בממוצע סך של 2,897 ₪. העיסוק כמאבטח בתקופת הלימודים איננו חריג בין סטודנטים ואין לראות בכך משום הפסד השתכרות.

6.מששמעתי את טענות הצדדים אני סבור כי אין לקבל את תחשיב התביעה בדבר ההשתכרות אשר הייתה צפויה לתובע אלמלא התאונה. הוכח כי התובע עסק כמאבטח עד לגיוסו בפרוייקט הזמני להפקת הסרט הזר, אז שב לעיסוקו זה לאחר תקופה בה חיפש מקום עיסוק חלופי. מקובלת עליי ההנחה כי בתקופת הלימודים אין הסטודנט פנוי לעיסוק במשרה מלאה ותובענית והסטודנט עשוי להעדיף עבודת משמרות מותאמת, אולם יחד עם זאת אין חולק כי הכאבים מהם סובל התובע השפיעו על היקף עיסוקו וצמצמו את אפשרויות תעסוקתו בתקופה זו. לאור אי הבהירות האינרנטית במישור זה אני סבור כי יש לפסוק לתובע סכום גלובאלי סביר והוגן בסך 35,000 ₪ בגין ראש נזק זה.