ת"א 33141-03-11 גולדנברג נ' הלוי

בפני תביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין, בין אם מכוח מערכת ההסכמים שהתובע טוען שהנתבעת הייתה צד לה, ובין אם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

רקע עובדתי:

התובע הוא עורך דין במקצועו, ובתו למדה יחד עם הנתבעת במכללה ירושלים לימודי קלינאות תקשורת. במועדים הרלבנטיים לתביעה זו המועצה להשכלה גבוהה (להלן: "המל"ג") לא הכירה בלימודים אלו, ותלמידות המכללה לא יכלו לקבל תואר אקדמי כקלינאיות תקשורת אלא קיבלו בסיום הלימודים תואר ראשון בחינוך מיוחד עם התמחות בתקשורת. כפועל יוצא מכך, משרד הבריאות לא אפשר לבוגרות המכללה, במועדים הרלבנטיים לתובענה, להיבחן ולעסוק במקצוע.

מובן כי תלמידות המכללה ביקשו לשנות את מעמדן המקצועי כך שיקבלו הכרה מקצועית, וחלקן אף ביקש לתבוע פיצוי כספי מהמכללה בגין מה שהן ראו כהטעיה.

אף כי התובע היה בעצמו סטודנט למשפטים כאשר בתו החלה בלימודים, ולאחר מכן התמחה בעריכת דין, הוא לקח על עצמו לייצג את בתו וסטודנטיות נוספות, ייצוג משפטי. על אופיו של ייצוג זה אעמוד בהמשך, אך חשוב להדגיש כי לתובע לא היה ניסיון קודם בייצוג משפטי, והוא עבר את בחינות הלשכה, והחל לעבוד כעורך דין, בשנת 2005 במקביל לאירועים נשוא תובענה זו.

במסגרת פעולותיו עבור תלמידות המכללה, החתים התובע תלמידות שונות על שלושה הסכמי שכר טרחה שונים. מוסכם על הכל כי הנתבעת חתמה על שני ההסכמים המאוחרים יותר, ומעולם לא חתמה על ההסכם הראשון, אך התובע טוען כי הוא זכאי לשכר טרחה גם מכוח הסכם זה, ולחילופין מכוח דיני עשיית עושר. היות ותובענה זו נסובה כולה סביב המחלוקות הנוגעות לשלושת ההסכמים הרי שפסק הדין ישקול את ההסכמים אחד לאחד, ובמסגרת דיון זה אדון במכלול טענות הצדדים.

בסופו של יום, לאחר פעילות משפטית ופוליטית אינטנסיבית, של התובע ושל גורמים נוספים, החליט משרד הבריאות לאפשר לבוגרות המכללה ירושלים להבחן בבחינה מיוחדת. הנתבעת נבחנה במסגרת מועד זה ועברה אותו בהצלחה, וכך קיבלה בשנת 2011 תעודה של קלינאית תקשורת.