ת"א 33123-07-11 -בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אוסטרוביצקי ואח'

בענין סימן טוב הנ"ל). כאשר הנתבע מודה בעובדות העיקריות שבמחלוקת, די בכך כדי לגרום לכך שהוא יפתח בהבאת הראיות, גם אם הוא אינו מודה בעובדה שולית, יחסית, הטפלה למחלוקת העיקרית.

4.יישום הדברים האמורים בענייננו, מצדיק לדעתי את היפוך סדר הבאת הראיות בהתאם לתקנה 159 לתקנות.

עילת התביעה הכספית בסך של 22,461,279 ₪ הינה חוב בגין אשראי שניתן לנתבעת 1 לצורך רכישת מניותיה של חברה מסוימת.

עילת התביעה נגד הנתבע 2 הינה ערבות, עליה חתם, לחובותיה של הנתבעת 1 כלפי התובע.

שתי העובדות העיקריות הללו אינן מוכחשות על ידי הנתבעים.

טענות ההגנה של הנתבעים בתמצית הן אלה (כפי שסוכמו בהחלטת כב' השופטת אביגיל כהן בהחלטתה בבקשת הרשות להגן שהגישו הנתבעים בתביעה זו שהוגשה בהליך של סדר דין מקוצר):

א.ההלוואה ניתנה על ידי הבנק בדרך של תרמית. על פי הנטען, הבנק שיתף פעולה עם קבוצת מוכרי המניות של אותה חברה, ביודעו שהמחיר שהוצע גבוה באופן בלתי סביר ממחיר המניות הריאלי, וזאת כדי לגרום לפרעון החוב שאותה קבוצה חבה לו;

ב.העמדת ההלוואה נעשתה תוך עושק וכפייה כלכלית;

ג.לאחר משא ומתן שהתנהל בין התובע ובין הנתבעים הושג הסכם מחייב, אך התובע חזר בו מההסכם;

ד.ניגוד עניינים של התובע, הפרת חובת הנאמנות כלפיהם, הטעיה וחוסר תום לב.

ה.יש להפחית מהחוב הנתבע סכום של 4,5 מליון ₪ ששולם על חשבון ההסדר שהושג.

ו.טענות כלפי גובה הריבית, שחויבו בה.

כל טענות ההגנה שפורטו אינן מכחישות את עצם מתן ההלוואה או את עצם העמדת הערבות.

כל טענות ההגנה שפורטו הן עובדות נוספות, או טענות משפטיות, שמחמתן טוענים הנתבעים כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש על ידו.

5.גם הטענה, לפיה נקשר הסכם חדש המחייב את הצדדים, והמפקיע את החיובים הישנים, היא טענת "הודאה והדחה" (ראו דברי כב' השופט חשין ב-ע"א 530/89 בנק דיסקונט נ' נופי, פ"ד מז(4) 116, 123).

כמובן, שגם הטענה, לפיה יש להפחית מסכום התביעה סכום של 4,5 מליון ₪ ששולם על חשבון החוב היא טענת "פרעתי" (על חלק מהחוב), שהיא טענת "הודאה והדחה" קלאסית.