א' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

מבוא

1. לפניי תביעת התובע יליד 1973 בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונה שארעה ביום 22.3.10 (להלן: "התאונה"). התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

    

2. נשוא החלטתי זו הינו בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור; לחילופין למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי שלא במסגרת הבאת ראיות לסתור; לחילופי חילופין: למתן הסכמת התובע לנכות אורתופדית בשיעור 20% לצמיתות עובר לתאונה בגין מצב שלאחר חבלה בברך שמאל ולהגשת המסמכים הרפואיים מתיק אגף השיקום במשרד הביטחון.

    

3. אדון תחילה בשתי בקשותיה החילופיות של הנתבעת, ורק לאחריהן אדון בבקשתה להבאת ראיות לסתור.

   רקע

    

4. התאונה נשוא התובענה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה. התובע נבדק ע"י וועדה רפואית במל"ל אשר בהחלטתה מיום 12.1.14 קבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% לצמיתות לפי ס' 48(2)(ז)(vɪ) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), כאשר מחצית מתוכם נקבעה בגין התאונה ומחציתה השנייה בגין מצב קודם.

    

5. התובע הגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית. הוועדה הרפואית לעררים קבלה את ערעורו וקבעה בהחלטתה מיום 1.1.15 כי בגין התאונה נגרמה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10%. יאמר כי בפני הוועדה עמד פרוטוקול וועדה רפואית לעררים של משהב"ט מיום 27.10.02 אשר קבעה כי לא נגרם לתובע קרע במיניסקוס וכי נכותו נקבעה על ידי משהב"ט בגין CRPS (תסמונת כאב כרוני).