ת"א 3296-12-13 לוי נ' לביטוח בע"מ

1.לפניי בקשת התובע להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי בדבר שיעור נכותו (להלן: "קביעת המל"ל").

2.ביום 12.10.09 נפגע התובע בתאונת דרכים והתאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, וועדה רפואית שבדקה את התובע קבעה ששיעור נכותו כתוצאה מהתאונה עומד על 0% נכות.

3.לטענת התובע, הבדיקה בוועדות הרפואיות נעשתה כשהוא לא מיוצג על ידי עו"ד, ולמרות שקבעו ממצאים ברורים המלמדים על הגבלה בתנועות עמוד שדרה, לא נקבעה לו נכות מתאימה.

עוד טען התובע, כי למרות שהוועדה קבעה שהוא סובל מפגיעה קוגניטיבית, ולא שללה קשר סיבתי בינה לבין התאונה, לא נקבעו לו אחוזי נכות בגין ליקוי זה, והוועדה הסתפקה בחוות דעת פסיכיאטר שלא בדק אותו ואף לא שוחח עימו, ובכך קיפחה את זכויותיו והסתמכה על מסקנות שאינן מבוססות.

4.ב"כ הנתבעת השיבה, כי הבקשה אינה מצביעה על נסיבות המצדיקות הבאת ראיות לסתור כמתחייב מהדין ומהפסיקה, מה גם שהתובע נבדק על ידי שתי הוועדות הרפואיות (ועדה מדרג ראשון וועדת ערר), ובנוסף ביום 18.8.11 נבדק על ידי פסיכיאטר, והנכות נקבעה רק לאחר שהונח בפניהן מלוא התיעוד הרפואי, ובנסיבות אלה לא ניתן לומר כי קופחו זכויותיו של התובע, ולמעשה בקשת התובע נועדה להעצים את נזקיו ויש לדחותה.

5.ככלל, בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור אך ורק במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים. החוק והפסיקה אינם קובעים רשימה סגורה של מקרים, אולם נקבעו עקרונות מנחים במקרים שיצדיקו להעתר לבקשה, כגון: הוכחת פגמים משמעותיים בהליך קביעת הנכות, תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, או טעמים עובדתיים כבדי משקל ובהם שינוי משמעותי במצבו הרפואי של התובע, או עניין מהותי אשר לא הובא בחשבון בשיקולי המל"ל (ראה לדוגמה: בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ פ"ד לט (4) 505; ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' אחמד, פד"י מה(4)77, 82).

6.כאמור, התובע מבסס את בקשתו על שתי טענות:

האחת, שהוועדה הרפואית של המל"ל קבעה ממצאים המעידים על בעיות בחוליות עמוד השדרה הצווארי ולא קבעה נכות אורתופדית בהתאם.

השניה, שהוועדה לא בדקה כנדרש את הנכות הפסיכיאטרית, והסתפקה בחוות דעת פסיכיאטר שלא בדק את התובע, ואף התעלמה מהערכת פסיכולוג שיקומי מטעמה, שמצא שקיימת פגיעה קוגניטיבית שיתכן שקשורה לתאונה.

7.מדוחות הוועדה עולה כי עניינו של התובע נבחן במספר מועדים:

ביום 25.8.10 בחנה וועדה רפואית מדרג ראשון את עניינו של התובע, ולאחר שהובאו בפניה תלונות התובע וחומר רפואי (סכום ביקור בבי"ח וגיליון שחרור) היא קבעה כי מדובר במצב זמני לאחר חבלה בצוואר ובכתף ימין ובהתאם נקבעו לו נכויות זמניות.