ת"א 32705-09-13 עמי גור ניהול נכסים בעמ נ' סוסן ואח'

1.בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשים ביום 4.2.14, בהעדר הגנה.

המדובר בתביעה לתשלום חוב דמי שכירות ותביעת פינוי המבקשים מדירת המשיבה השייכת לדיור הציבורי, בטענה כי המבקשים 1 ו-2 נטשו את הדירה בחודש 6/13 ומאותו מועד פלשה המבקשת 3 לדירה.

תמצית טענות המבקשים הינה כנגד המסירה וכנגד מצג שהוצג בפניהם ולפיו עניינם מטופל וההליך המשפטי מוקפא למצער, ולגופו של עניין עומדים המבקשים על הטענה כי מעולם לא נטשו המבקשים 1 ו-2 את הדירה וכי המבקשת 3 מעולם לא פלשה אליה.

לעמדת המבקשים 1 ו-2 אף כי בעקבות קשר שקשרו עם אדם בשם מר לוביץ רועי נהגו לשהות תדיר בדירתו, וודאי שלא נטשו את ביתם מזה שנים רבות. המבקשת 3, שהינה אחות המבקשת 2, נהגה אמנם להתארח תכופות בבית אחותה, ואולם לא פלשה לדירה.

לטענת המבקשים, ממצאי בדיקת האכלוס שעל בסיסה הוחלט לפתוח בהליכים משפטיים לסילוק ידם של המבקשים מהדירה שגויים אפוא בעליל.

בעקבות שיחת סיכום עם מנהל המשיבה, מר איציק טנג'י, לאחר מכתב שהפנו אליו, סברו המבקשים כי יושבו ההדורים ועל כן לא פנו לקבלת סיוע משפטי לשם הגשת כתב הגנה.

דבר מתן פסק הדין כנגדם התברר להם רק בעקבות הליכי ביצוע שהחלו ננקטים כנגדם, לרבות מסירת צו פינוי.

2.המשיבה טוענת מנגד כי דבר קיומו של פסק הדין היה ידוע למבקשים שכן טענו בעצמם כי פנו למשיבה לאחר מתן פסק הדין, ומאחר שמדובר בהמצאה כדין ואין כל פגם בהמצאה אשר בוצעה ע"י שליח מהימן, אין כל טעם לאי הגשת כתב ההגנה.

לגוף העניין, סבורה המשיבה כי אין טעם בביטול פסק הדין שכן בידיה ראיות מוצקות לנטישת הדירה ע"י המבקשים 1 ו-2 ופלישת המבקשת 3, ולכך שהמבקשים חיים חיי פאר בבית חדש שבבעלותם, ולפיכך ממילא אינם זכאים לדיור ציבורי. המבקש 1 אף חתם במשרד ב"כ המשיבה בחודש אוקטובר 2014 על הסכמתו להחזיר את החזקה בדירה.

3.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, ובמאזן הזכויות הנכון והראוי, מצאתי כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להתבטל, וכי כל תוצאה אחרת איננה מידתית והיא עלולה להוות פגיעה במבקשים מעבר לנדרש.