ת"א 32658-07-13 עיזבון המנוח ל. א. ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בעמ

לפניי בקשה למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום הנפשי מכוח הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים").

התביעה הינה תביעת הוריו של המנוח ל. א. ז"ל שנהרג בתאונת דרכים מיום 02.11.12 (להלן: "התאונה").

ההורים לא היו נוכחים בזירת התאונה, אך טוענים כי עקב פטירת בנם, שהיה כבן 28 במותו, נגרמה להם פגיעה נפשית ממשית ומבקשים, כי ימונה להם מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת טענתם.

לשיטת התובעים, בקשותיהם למינוי מומחים בתחום הנפשי נתמכו במסמכים המקימים ראשית ראיה ויותר מכך למינוי מומחה בתחום זה.

מנגד מתנגדת הנתבעת לבקשה למינוי מומחים וטוענת, כי התובעים אינם מקיימים את התנאים שנקבעו בפסיקה למינוי מומחה רפואי בשל נזק משני של מי שהינו קרוב של נפגע בתאונה. נטען כי התובעת 2, אמו של המנוח, סובלת מבעיות נפשיות קשות עוד מלפני התאונה, לרבות אשפוזים פסיכיאטריים, ואף הוכרה על רקע זה ע"י המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור 50% במסגרת נכות כללית מאז שנת 2006. באשר לתובע 3, אביו של המנוח, נטען כי בעניינו צורף לבקשת המינוי תיעוד דל המכיל רישום בודד מתיק קופ"ח הנושא תאריך 22.05.13 המעיד, לכל היותר, על תגובת אבל טבעית ללא סימנים פסיכוטיים ולא מעבר לכך.

לאחר שעיינתי בכתובים ושקלתי את טיעוני הצדדים, אני מחליטה להיענות לבקשה, כפי שיפורט להלן:

הואיל והורי המנוח לא היו נוכחים כאמור בזירת אירוע התאונה, הרי שמדובר בתביעה מסוג של "תביעת קרוב נעדר" הטוען כי הוא בגדר נפגע עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

בע"א 80/88 אלסוחה ואח' נ' עזבון דהאן ז"ל, פ"ד מד (3) 397 (1990) להלן: "הלכת אלסוחה") קבע כבוד הנשיא שמגר כי אין להציב תנאי מקדמי, לפיו תישלל על הסף זכותו של קרוב משפחה לפיצוי בשל נזק נפשי שהוסב לו, אם לא היה נוכח במקום התאונה (א. ריבלין, תאונת דרכים, מהד' 4, בעמ' 370).

השאלה העובדתית אם אכן נגרם לתובע נזק נפשי מן הסוג המזכה בפיצוי, על פי הלכת אלסוחה, מוכרעת רק לאחר שניתנה חוות דעת רפואית על מצבו של המבקש. לפיכך, משקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של אותה פגיעה, יתמנה מומחה רפואי וחוות דעתו תשמש בסיס לקביעה אם אכן נגרם לתובע נזק נפשי מהותי המזכה בפיצוי לפי המבחנים שנקבעו בהלכת אלסוחה (ריבלין, בעמ' 373).

לאור האמור לעיל, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 7 לתקנות המומחים ולאחר שעיינתי בטנות הצדדים ובמסמכים הרפואיים שצורפו, בראי הפסיקה שהתפתחה בסוגיית "הקרוב הנעדר", באתי לכלל מסקנה כי קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום הנפשי ביחס לתובעים.