ת"א 32507-08-12 מגזומוף נ' כהן ואח'

1.עניינה של תובענה זו, שהוגשה ביום 30.8.12, פינוי הנתבע 2, שהינו בנו של הנתבע 1 ונכדו של המנוח כהן יוסף ז"ל, (להלן – המנוח) אשר היה דייר מוגן בנכס של התובע, הנמצא ברחוב מחנה יהודה 22 בירושלים (להלן- הדירה) , וחיובו בדמי שכירות ראויים.

2.על פי כתב התביעה, לאחר פטירת המנוח ביום 8.5.12 טען הנתבע 2, במכתבו מיום 5.8.12 שצורף לכתב התביעה, כי הוא דייר מוגן בהתאם להוראות חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ג – 1973 (להלן – חוק הגנת הדייר) הואיל והוא התגורר ביחד עם המנוח לפחות שנה ומחצה קודם לפטירתו, וזאת כאשר בפועל טענה זו אינה נכונה והוא לא התגורר כלל בנכס ולא הפך לדייר מוגן.

3.יצוין, כי כתב התביעה הוגש במקור הן כנגד הנתבע 1, אביו של הנתבע 2, והן כנגד הנתבע 2.

הואיל ובסעיף 1 (א) לכתב ההגנה נטען כי הנתבע 1 אינו מחזיק בדירה ואין לו טענה כי הוא דייר מוגן – נמחק הנתבע 1 בהחלטה של כב' הרשם א. פוני מיום 16.10.12, וזאת לבקשת התובע.

4.בהחלטה מיום 28.4.13 התקבלה בקשת התובע לשינוי סדר הבאת הראיות.

על כן, נטל הוכחה כי הנתבע 2 הוא בעל זכות לדיירות מוגנת בדירה, מכוח הוראות סעיף 20 (ב) לחוק הגנת הדייר, מוטל על הנתבע 2.

5.סעיף 20 לחוק הגנת הדייר, שעניינו דייר של דירה שנפטר, קובע:

"20. (א) דייר של דירה שנפטר, יהיה בן זוגו לדייר, ובלבד שהשנים היו בני זוג לפחות ששה חודשים סמוך לפטירת הדייר והיו מתגוררים יחד בתקופה זו.