עזאם נ' סליבא ואח'

בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

יצוין כי בהתאם להחלטתי מיום 20.10.15 אפשרתי להגיש כתב תביעה מתוקן, בו יורשיו של מר פריד עזאם ז"ל (התובע המקורי) (להלן: "המנוח") יכנסו בנעליו, וזאת על פי צו ירושה שהוצג.

להלן יפורטו טענות הנתבעים/המבקשים:

1. הנתבעים והמנוח הינם שכנים שחיו בשכנות טובה בדרך כלל, ואשר חלקת אדמותיהם גובלת זו בזו.

2. ביום 17.06.14 הגיש המנוח נגד הנתבעים כתב תביעה לפינוי, סילוק, הריסה ופיצויים בגין קיר שנבנה לפני שנים רבות, לפני שנת 2000, אשר מפריד בין חלקת האדמה של המנוח לזו של הנתבעים, בטענה כי הקיר נבנה על אדמות המנוח ולא בגבול ההפרדה (להלן: "הקיר").

3. מדובר בקיר שנבנה מזה עשרות שנים, בהסכמת הצדדים ואחיהם, שהם שותפים בחלקה. הקיר נבנה על בסיס הסכמה והבנה, ולאחר תיאום עם הצדדים לעניין מיקומו ואופן בנייתו, כשהמנוח בעצמו היה נוכח במעמד קביעת הגבול בין החלקות ומיקום הקיר שנבנה. זאת ועוד, המנוח נכח לטענת הנתבעים גם בזמן שבניית הקיר התבצעה בפועל.

4. בזמן בניית הקיר, החלקות לא היו מחולקות באופן מסודר והקיר נבנה עוד בטרם הוקצו מגרשים בחלקות, אשר נרשמו ועודן נרשמות כחלקות בבעלות במושע לצדדים לכתב התביעה, יחד עם אחיהם מכל צד, וזאת בעקבות ירושה. המנוח והנתבעים, יחד עם אחיהם והבעלים במושע, הם שקבעו את הגבולות, לא רק בין שני המגרשים הסמוכים (מגרש הנתבעים ומגרש המנוח מס' 14), אלא בין שתי החלקות בכלל.

5. הצדדים קיבלו את החלוקה המוסכמת והקירות שנבנו בעקבות ההסכמה ונהגו בהתאם לחלוקה זו במשך עשרות שנים, ללא כל תלונה ו/או טענה מצד כלשהו, דבר שמעיד על הסכמתו המפורשת ו/או מכללא של המנוח ו/או יורשיו לחלוקה ולגבולות שנקבעו. לטענת הנתבעים, המנוח אינו יכול להתכחש בדיעבד ולהתנער מההסכמות והבנות שהיו בין הצדדים, ואשר קיבלו ביטוי בגבולות שנקבעו בשטח והיו קיימים ומוסכמים במשך עשרות שנים.

6. יצוין, כי הנתבעים צירפו לבקשתם, בין היתר, תצהיר של מר נאביל דאמוני, הקבלן אשר בנה את הגדר/הקיר. מר נאביל הצהיר, כי מדובר בקיר שנבנה בהסכמת הצדדים ובהתאם למדידות שבוצעו על ידי מודד מוסכם על הצדדים, לרבות המנוח שהגיע גם בעת שהמודד סימן את הגבול.