ת"א
בית משפט השלום פתח תקווה
|
32398-12-11
31/08/2016
|
בפני השופטת:
שלהבת קמיר-וייס
|
| - נגד - |
התובעים:
1. נאור ישינובסקי
2. הרצל נורי
3. בצלאל שי ישינובסקי
עו"ד שגב
עו"ד וולדינגר
|
הנתבע:
איתמר סרילאן
עו"ד בן פורת
|
| פסק - דין |
מבוא
לפניי תביעה כספית על סך של 1,196,500 ₪ להשבת כספים והוצאות שהועברו והוצאו בגין עסקת מקרקעין בחלק הצפוני של קפריסין הידוע כקפריסין הטורקית, אשר נכרתה, לטענת התובעים, בינם ובין הנתבע מתוך מטרה להוציא מהם כספים מבלי להוציא את העסקה לפועל, וכי הנתבע הפר את ההסכם עמם באופן שהקים להם עילה לביטולו, לא קיים את התחייבויותיו לפי החוזה ולא השיב להם את התמורה וההוצאות שהוציאו בגין העסקה.
רקע
התובע 1 (להלן: "נאור") והתובע 3 (להלן: "שי") הם אחים אשר הכירו את הנתבע (להלן: "איתמר") כמבצע עבודות חשמל בשנות ה- 80 עת עסקו מתוקף היותם קבלנים רשומים בפרויקטים שונים בתחום הבניה.
בין התובע 2 (להלן: "הרצל") לבין איתמר הייתה הכרות רבת שנים על רקע של משחקי כדורגל משותפים.
באמצע שנת 2007 נפגשו הצדדים ואיתמר הציג לתובעים הצעות להשקעה בצפון קפריסין ("קפריסין הטורקית", להלן: "קפריסין"). לצורך התרשמות נסעו לבקר בקפריסין ביום 28.05.2007 יחד עם בנו של שי, יריב, ופעם נוספת ביום 17.07.2007.
בקפריסין הפגיש איתמר בין התובעים ויריב לבין עורך דין מקומי בשם גורקאן (להלן: "גורקאן"), אדריכל בשם צאדק (להלן: "צאדק") והראה להם את המקרקעין נשוא התובענה, המצויים סמוך לכפר אומנים (להלן: "המקרקעין").
לאחר שהוצגו לתובעים פרטים ביחס למקרקעין, נחתם ביום 18.07.2007 זיכרון דברים בין הצדדים (ת/2), להתקשרות בעסקה לרכישת הזכויות במקרקעין מאיתמר בעד 106,000 פאונד אנגליים, במשולב עם עסקת קומבינציה לבניה עליהם באמצעותו, כך שיבנה עבורם שליש מדירות המגורים ומשטחי המסחר, ללא תוספת תשלום. לפי זכרון הדברים איתמר יתחיל בהליכי התכנון עם חתימת ההסכם הסופי בין הצדדים.
טיוטות הסכם הועברו בין הצדדים אך לא נחתמו, אולם אין מחלוקת כי התובעים העבירו את סכומי הכסף הנדרשים כתמורה לעסקה.
לטענת התובעים, הם פעלו בהתאם לתכתיביו של איתמר אשר הודיע להם, כי לא ניתן היה להוציא לפועל את העסקה בהתאם לאמור בזכרון הדברים ולצורך הוצאת העסקה לפועל נדרשו שינויים בהסכמות כפי שהופיעו בזכרון הדברים.
בשינויים שנדרשו, נכללה הקמת חברה בקפריסין בשם SAR&YA (להלן: "חב' סאר") אשר קיבלה את הזכויות במקרקעין, ולתובעים הוקצו בה פחות משליש מהמניות, בטענה כי 51% מהמניות חייבות להיות בבעלות תושב מקומי, וכן עלתה דרישה של איתמר לבעלות בשליש מתוך המניות הנותרות באמצעות חברה שבבעלותו.
עד שלב מסוים המשיכו התובעים לשתף פעולה ולהשלים עם השינויים שנדרשו על ידי איתמר, אולם הצטברות השינויים והדרישות הביאה אותם לערוך בירורים נוספים אשר הובילו לדעתם למסקנה, כי איתמר הונה ולפחות הטעה אותם מהשלב הטרום חוזי בנוגע למקרקעין ולאפשרויות הבניה כמו גם ביחס לפרטים נוספים בנוגע לעסקה וליכולותיו להוציאה לפועל ועל כן הודיעו לאיתמר על ביטול החוזה, אך הוא לא הסכים לבצע השבה.
לטענת איתמר, הוא הוחתם על זיכרון הדברים (ת/2) כשהיה במצב של שכרות, לא קרא את הדברים ומדובר במסמך "הזוי" מבחינתו, וההסכמות בין הצדדים מראש היו בכלל לשותפות בדרך של הקמת חברה משותפת, תוך שהצדדים נושאים יחד בהוצאות ובהכנסות, אחראים לקידום הפרויקט וחשופים לסיכונים.
עיקרי טענות וגרסאות הצדדים הדרושות להכרעה
תמצית טיעוני התובעים בכתב התביעה ובעדויות:
התובעים טוענים שזכרון הדברים (ת/2) הוא בעל תוקף מחייב, אף שלא נחתם חוזה סופי לאחר מכן, וזאת מתוך התנהגות הצדדים, אשר באה לידי ביטוי בתשלום התמורה מצידם וקבלת התמורה מצד איתמר.
לטענת התובעים, איתמר תכנן להונות אותם ולפיכך הוליך אותם שולל, תוך שהוא מנע מהם קבלת מסמכים, פעל להוציא מהם כספים ולהקטין את יכולת השליטה שלהם בנעשה.
בכתב התביעה התובעים טענו לקבלת השבה של הסכומים ששילמו לאיתמר וההוצאות הישירות אשר הוצאו לצורך הפרויקט.
נאור בתצהירו מפרט העברות כספים ותשלומים שונים אשר לפי סעיף 70 לתצהיר מסתכמים בהוצאות לצורך רכישת המגרש בסך של 871,867 ₪ (טבלה המפרטת את ההוצאות ואסמכתאות חלקיות צורפה כנספח ת/12) וכן טען להוצאות נלוות אשר הוציאו התובעים לצורך מימוש העסקה בסך כולל של 85,570.93 ₪ (לפי טבלה מתוקנת אשר הוגשה וסומנה ת/13).