בינאשוילי נ' רובנשטיין

בפני תביעת לשון הרע, בין שוכרת נכס למשכיר נכס. סכסוך שהתגלע סביב יחסי השכירות, הוליד את התביעה דנן. התובעת טוענת כי הנתבע הוציא את דיבתה רעה כאשר הגיש נגדה תלונת שווא למשטרת ישראל, בגין טענה לזיוף חתימתו על חוזה שכירות. הנתבע טוען כי התלונה לא הייתה תלונת שווא וכי עומדות לו הגנות הקבועות בחוק לשון הרע.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. התובעת עוסקת בתיווך במקרקעין.

2. הנתבע הינו בעל זכויות בנכס מקרקעין, חנות ברח' החלוץ 65 בבאר שבע (להלן: "הנכס" או "המושכר").

3. בהתאם לחוזה השכירות הראשון שנכרת בין הצדדים, שכרה התובעת את הנכס בין התאריכים 15.2.11 – 15.2.12 (להלן: "החוזה הראשון") (החוזה צורף כנספח א' לתצהיר הנתבע).

4. בהתאם לחוזה השכירות השני שנכרת בין הצדדים, שכרה התובעת את הנכס בין התאריכים תאריכים 1.3.12 – 1.3.13 (להלן: "החוזה השני") (החוזה צורף כנספח ב' להסכם השכירות). בחוזה השני הועמדו דמי השכירות ע"ס 1,100 לחודש ונקבע כי ישולמו לנתבע עבור כל חודש מראש ביום ה- 10 לכל חודש. התובעת התחייבה לבטח את המושכר בביטוח מקיף על חשבונה ולשלם את כל המיסים החלים על המושכר ואת הוצאות האחזקה במשך כל תקופת השכירות (ארנונה, חשמל, מים, גז ועד בית, הרכוש המשותף וכיוצ"ב).

5. במהלך תקופת חוזה השכירות השני, שיפץ הנתבע את המושכר.

6. סמוך לסיום חוזה השכירות השני, שעתיד היה להסתיים ביום 1.3.13, ניהלו הצדדים ביניהם מו"מ לחידוש חוזה השכירות.

7. ביום 2.12.12 שלח הנתבע לתובעת פקס ובו הודיע לתובעת כי הוא יהיה מוכן לחתום על חוזה שכירות בתנאים שפורטו באותו מכתב: דמי השכירות יעמדו על סך של 1,350 ₪ לחודש; ימסרו לו 4 שיקים מראש, שיק לכל רבעון; בחוזה החדש לא תהיה אפשרות לאופציה (הפקס צורף כנספח ג'1 לתצהיר הנתבע).

8. ביום 5.12.12 השיבה התובעת לפניית הנתבע. בתשובתה ציינה כי החוזה יחודש לשנה הבאה במחיר של 1,100 ₪ ובתנאים שהיו בחוזה הקיים, היינו תשלום כל חודש בחודשו. כן צוין כי בשל גביה בעודף, חודש 03/13 כבר שולם (תשובת התובעת צורפה כנספח ג'2 לתצהיר הנתבע).