ת"א 32173-05-12 רשות השידור/המשרד הראשי נ' חברת שידורי פרסומות מאוחדים מדיה (2003) בע"מ ואח', ת"א 1943-09 רשות השידור נ' חברת שידורי פרסומות מאוחדים בע"מ ואח'

עניינה של החלטה זו בבקשה למחיקת סעיפים והוצאת נספחים מתצהירו של מר אברהם פרחי, מצהיר מטעמן של המשיבות, בטענה לאי קבילות וסתירה להוראת סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית, תשנ"ב-1992 (להלן: "חוק הביקורת הפנימית") ולהוראת סעיף 30 לחוק מבקר המדינה, תשי"ח- 1958 [נוסח משולב] (להלן: "חוק מבקר המדינה").

במסגרת זו, מבוקש כי ימחקו סעיפים 49, 99-101, 107-108, 117, 133 165-167, 192-193, 195-202, וכן יוצאו נספחים 5, 14, 17, 20, 33 ו- 36 לתצהיר מתיק בית המשפט. הנספחים האמורים הם: דו"ח הביקורת הפנימית מיום 26/10/10 (נספח 33); עמודים נבחרים מתוך דו"ח שנתי 58 ב' של מבקר המדינה (נספחים 17 ו-20); פרוטוקול ישיבת ועדת הביקורת מיום 8/11/2010 (נספח 5); ישיבת וועדת הכספים וועדת הביקורת מיום 15/2/08 (נספח 14); התייחסות סמנכ"ל הכספים, מר ערן הורן, לדו"ח הביקורת הפנימית מיום 24/11/10 (נספח 36). שלושת המסמכים האחרונים, הוגדרו על ידי המבקשת כ"מסמכים נלווים" לדו"חות הביקורת.

יצויין, כי מסמכים אלו עמדו במוקד החלטתו של כב' השופט אורנשטיין מיום 27/3/12 בבקשת המשיבות לגילוי מסמכים, בגדרה נקבע כי לא חל עליהם חיסיון ויש לגלותם. ההחלטה ציינה את ההלכה הפסוקה המבחינה ומפרידה בין נושא החיסיון לנושא אי הקבילות, והתמקדה בנושא החיסיון שהוא הרלוונטי לעניין גילוי המסמכים.

הבקשה דנא נשענת על טענת אי קבילות - לטענת המבקשת, המסמכים שהוצאתם מתיק בית המשפט מבוקשת, אינם קבילים לשמש כראיה בכל הליך משפטי, זאת על פי החוק וההלכה הפסוקה. באשר ל"מסמכים הנלווים" נטען, כי מן הבחינה המהותית מדובר במסמכים בעלי זיקה ישירה וממשית לדו"ח הביקורת הפנימית, אשר מטרתם הינה הטמעה או אי הטמעה של דו"ח הביקורת, שינויו, לימודו והפקת לקחים בעקבותיו והרי שהם נכנסים לגדרי המונחים "מסמך אחר שהוציא או הכין מבקר הפנים במסגרת תפקידו" ו-"הודעה" המופיעים בסעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית.

נוסף על כך, נטען, כי המסמכים הנלווים אינם קבילים בשל הרציונל העומד בבסיס סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית: להבטיח שיתוף פעולה מלא של העובדים ולמנוע מהמבקר חובה לדווח על עבודת הביקורת בבית המשפט. עוד נטען, כי אין מדובר במסמכים מהותיים לתביעה, והם אינם נדרשים על מנת לשמש ראיה לעצם קיומם, אלא שהמשיבות מבקשות לעשות בו שימוש על מנת להביא את דעתם של עובדי הרשות. גם מטעמים אלו, סבורה המבקשת, כי אין מקום לקבלם כראיה.

מנגד, טוענות המשיבות, כי יש לדחות את הבקשה על הסף ולגופה. ראשית נטען, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, עת תצהירו של מר פרחי הוגש ביום 25/2/13 ואילו בקשה זו הוגשה כשנה לאחר מכן. לגופו של עניין, נטען כי המבקשת מושתקת מלטעון כנגד קבילותם של ה"מסמכים הנלווים" לאחר שבמענה לבקשת גילוי המסמכים, לא טענה כי הם חוסים תחת חוק הביקורת הפנימית אלא כי הם חוסים תחת חיסיון של מסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי. מכל מקום, נטען, כי לא חל על המסמכים הנלווים כלל אי הקבילות, כך למשל, באשר לפרוטוקול ועדת הביקורת מיום 8/11/10 שכן על פי הפסיקה, פרוטוקולים אשר לא שימשו את המבקר בהכנת הדו"ח ואינם בגדר "הודעה".