ת"א 3213-01-10 מדינת ישראל ואח' נ' גרינברג ואח'

בקשה לתיקון כתב תביעה

התביעה והתביעה שכנגד הינן תביעות כספיות, המתבררות קרוב ל- 6 שנים (ינואר 2010). לצורך הנוחות תקרא התובעת והנתבעת שכנגד "המדינה", ואילו הנתבע והתובע שכנגד יקרא "גרינברג".

המדינה תובעת מגרינברג פיצוי בגין עלויות שנאלצה להוציא על חשבונה להריסת המבנים, שבית המשפט, במסגרת ההליך הפלילי, הורה על גרינברג להרוס.

גרינברג תובע מהמדינה פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכושו, בעקבות פעולות ההריסה שביצעה המדינה.

בקצירת האומר יאמר כי לפני כ- 3 שנים – 7.11.12, ניתן פסק דין חלקי בו נקבע כי המדינה פעלה כדין בהריסת המבנים. הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 27.5.13. עם פרישתו של המותב הקודם (כב' השופט בדימוס שמעון שר) הועבר התיק להתברר בפני. בקשת גרינברג לתקן את כתב התביעה נדחתה על ידי ביום 15.5.14 והתיק נקבע להוכחות ביום 7.5.15.

במהלך חקירת העד הראשון מטעם המדינה, טען בא-כוחו של גרינברג כי צו ההריסה, שמכוחו נהרסו המבנים, הינו בלתי חוקי שכן פרטי המקרקעין (מספר הגוש) שגויים, ובאותו יום העידו ונחקרו שני עדים מטעם המדינה ונדחתה עדותם של שניים נוספים, עד להכרעה בבקשה שהגיש גרינברג לתיקון תביעתו.

ביום 9.6.2015 מבקש גרינברג להתיר לו לתקן את כתב התביעה – לטענתו, סמוך לדיון ההוכחות שהתקיים ביום 7.5.15, גילה ב"כ גרינברג, לתדהמתו, עת עיין בקפידה בכתבי בית דין המתייחסים לתיק הפלילי, כי צו ההריסה שניתן אינו מתייחס כלל לחוות המבקש, שכן בכתב האישום מצוין כי הנכס הינו בגוש 20023, בעוד שהחווה שנהרסה הינה בגוש 12023.

ומכאן, לטענת גרינברג, משבוצע צו ההריסה בשונה מהמצוין בצווים – כל ההחלטות הקודמות ופסקי הדין שניתנו (בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי), אינם מהווים מחסום מפני הבקשה לתיקון כתב התביעה. כך מציין הוא בסעיף 7 לבקשתו:-

"ברור לכל בר דעת כי בית המשפט המחוזי כיוון פסק דינו לנכס נשוא גזר הדין ולא לנכס אחר, ולפיכך רשאי המבקש לתקן תביעתו לאחר שהתברר כי נהרסה החווה ולא הנכס נשוא צו ההריסה, באופן בו פסקי הדין הקודמים אינם מהווים כל מחסום מפני התובענה החדשה הטומנת בחובה כל העילות!!"

המדינה מתנגדת ומבקשת לדחות את הבקשה תוך חיוב גרינברג בהוצאות, בשל כל אחד מהטעמים הבאים:-

השתק פלוגתא -

גזר דין פלילי חלוט הורה על הריסת מבנה החווה ופסק דין אזרחי חלוט קבע שהריסתם בוצעה כדין. במשך למעלה מ- 5 שנים של התדיינויות, היה ברור לגרינברג והוא לא חלק על כך, כי המבנים שהרסה המדינה הם המבנים נשוא כתב האישום שביחס אליהם ניתן צו הריסה. גרינברג לא חלק מעולם על זיהוים הנכון. בענייננו, לכל היותר, נפל פגם בכינויים ולא בזיהויים של המבנים, שלגביהם לא הייתה מעולם מחלוקת. על מנת לסבר את האוזן יודגש כי לא קיים במדינת ישראל גוש שמספרו 20023, ומדובר בטעות סופר גרידא. ברור איפוא כי המבנים הכלולים בצו הם אלה המצויים בגוש 12023 ולא בשום מקום אחר, כפי שעולה גם מהמסמכים המפורטים בסעיף 36 לתגובת המדינה.

בית המשפט המחוזי קבע, כפלוגתא פסוקה, בהליך האזרחי, כי המדינה פעלה כדין בהריסת המבנים ובתיבה "מבנים" הכוונה למבנים אשר בנה גרינברג בגוש 12023, ואשר נהרסו בתום הליך ממושך.