ת"א 31991-01-11 חלבי נ' חדיד ואח'

1.להלן החלטתי בבקשה בהתאם לסעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט אשר הגישה המבקשת, התובעת בהליך העיקרי, נגד המשיב, נתבע 1 באותו הליך.

2.ביום 6.6.13 הגיעו הצדדים בעלי הדין להסכם פשרה במסגרת התביעה ואשר קיבל תוקף של פסק דין (להלן: ''פסק הדין''), ובסעיפים 1 ו-4 שבו, נקבע כדלקמן:

"1.צו המניעה הזמני אשר ניתן בהליך זה ביום 20.1.11 יהפוך להיות צו קבוע ולפיו על המשיבים 1-4 או מי מטעמם להימנע מהמשך ביצוע עבודות בנייה, חפירה, קידוח, יציקת בטון או כל פעולת בנייה אחרת במקרקעין הידועים כגוש 11526 חלקה 7 מאדמות דליית אל כרמל.

4. הואיל ובמגרש 7/5 מתנהל עסק של בניית מבנים יבילים באמצעות בנו של נתבע 1, מוסכם כי עסק זה ימשיך להתנהל למשך שנה אחת מהיום. לאחר אותו מועד, יהיה על נתבע מס' 1 לפנות את העסק ממגרש מספר 7/5, זאת אלה אם כן תינתן החלטה על ידי בית משפט מוסמך ולפיה הוא רשאי להמשיך להפעיל את העסק הנ"ל."

לטענת המבקשת, המשיב הפר את הוראות פסק הדין לעיל משביצע במגרש "עבודות בנייה, חפירה, בניית ביטון וקידוח שלא כדין" ולא פינה את העסק המתנהל במקום, זאת על אף העדר אישור בית משפט מוסמך המתיר המשך הפעלת העסק. מכאן הבקשה.

3.המשיב הגיש תגובתו לבקשה בה הכחיש כי הוא ביצע כל עבודה במגרש, ובאשר לעסק הוא טען כי הוא מנוהל על ידי בנו הממאן להתפנות מהמקום.

4.בדיון שהתקיים בבקשה העידו המבקשת והמשיב.

5.בסעיף 6(1) לפקודת ביזיון בית המשפט, נקבע כדלקמן:

"בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן על פי סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה..."