פלוני נ' א.י. שיאון בע"מ ואח'

מונחת בפניי בקשת המבקש לפטור מצירוף חוות דעת רפואית מטעמו, בהתאם לתקנה 127 לתקסד"א, תשמ"ד – 1984, וכן בקשה למינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש, בהתאם להוראות תקנה 130.

1. המבקש הגיש תביעה בגין נזק גוף, שנגרם לו לטענתו, כתוצאה מתאונת עבודה, שארעה ביום 14.8.2008, בה נכווה לאחר שדרך על חומר כימי (סודה אקוסטית). על-פי כתב התביעה, ביום 21.6.09, הוכרה התאונה כתואנת עבודה ע"י המל"ל, אשר קבע כי למבקש נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10%.

    

   המבקש טוען, כי אין לו יכולת כלכלית לממן את שכר טרחת המומחה הרפואי הנדרש, לשם הוכחת התביעה. על-פי תצהירו, תוצאות התאונה מגבילות את תפקודו, ומשכך אינו מצליח להשתלב במערך התעסוקה. מזה שנתיים אינו עובד וזכאי לדמי אבטלה. כמו כן, מפרט מבקש בתצהיר הוצאותיו החודשיות, מבלי לנקוב בסכומים, וכן כי בחשבון העו"ש שבבעלותו, יתרת זכות בסך 1,000 ₪.

    

   המבקש מציין כי דחיית הבקשה, תביא הלכה למעשה, לנעילת שערי ביהמ"ש בפניו.

    

2. המשיבות מתנגדות לבקשה. לשיטתן, המבקש לא הוכיח קיומן של נסיבות מיוחדות, המצדיקות את הפיכת נטל ההוכחה והוא אינו עומד במבחנים שנקבעו בפסיקה לשם מתן פטור מצירוף חוו"ד רפואית.

   בנוסף, המבקש לא פירט את טענתו בדבר חסרון כיס, מה גם שבחשבונו יתרת זכות, ואף קיימת הפקדה חודשית לפקדון בסך 300 ₪, וכן הוראת קבע בסך 500 ₪. המבקש אף לא פירט את גובה מקורות ההכנסה של המשפחה ולא צירף מסמכים רלבנטיים.

    

3. המסגרת המשפטית 

   תקנה 127 הנ"ל, המסדירה את מסגרת הדיון הרלבנטית לענייננו, קובעת:

   "רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודה רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971, אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".