ת"א 31586-04-13 עוידה נ' מחלקה לחקירות שוטרים - מח"ש

1.התובע, הגיש תביעה נזיקית מחמת טענה לרשלנותה לכאורה של הנתבעת, בהגשת כתב אישום כנגדו ובגין אופן ביצוע החקירה כנגדו במחלקה לחקירות שוטרים (להלן גם: "החקירה"). מדובר בתביעה נזיקית שאיננה לפי סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה.

2.נימוקי הנתבעת בבקשתה נשענים על טענות התובע לרשלנות בשני מישורים- "הן במישור המשפטי בעצם הגשת כתב אישום על רקע הלכה שאינה קיימת והן במישור החקירתי על כך שהחקירה בוצעה ברשלנות" (סעיף 16 לכתב התביעה, צוטט בבקשה). הנתבעת טוענת כי לאור מועדי החקירה והגשת כתב האישום, כפי שהנם עולים מכתב התביעה, התיישנה התביעה.

3.כעולה מכתב התביעה כתב האישום הוגש ביום 17.3.2005. עוד קודם לכן, ובמהלך התקופה שמיום 23.1.2005 ועד 27.1.2005 שהה התובע במעצר ולאחר מכן הוצא לחופשה כפויה בתשלום. התביעה שלפנינו הוגשה ביום 18.4.13, ולמעשה למעלה משמונה שנים ממועד הגשת כתב אישום (ולטענת הנתבעת הומצאה לה רק כשבעה חודשים לאחר מכן, ביום 26.11.13).

4.טוען התובע בתשובתו, כי רק במועד 26.10.09 התגבש בידיו כוח תביעה קונקרטי, ומשהפך פסק הדין המזכה בעניינו לחלוט. לטענתו, עסקינן בעילת תביעה מתמשכת שכן עוולת הרשלנות באה לידי ביטוי במעשים ועובדות במועדים רבים ושונים ולרבות בהגשת ערעורי סרק אשר הביאו להימשכות ההליכים בעניינו. לדידי התובע צומחת לו עילת תביעה חדשה בגין כל ערעור שהוגש.

5.הנתבעת בתגובתה טענה לתחולת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") לאור מהות התביעה "גרם נזק ברשלנות" כפי שהכתירה התובע. כמו כן ולאור טענות התובע לגילוי הנזק כבר בראשית שנת 2005 הרי שהתביעה התיישנה. לדידי הנתבעת, בענייננו אין מקום לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") ולעניין זה זיכוי המשיב מחמת הספק אינו מבין העובדות המהוות את עילת התובענה. גם ניהול ההליך הפלילי אינו עוצר את מרוץ ההתיישנות. הנתבעת מוסיפה ומציינת כי ממועד זיכויו מחמת הספק הייתה למשיב שהות בת 5 שנים נוספות להגשת תביעתו; ממועד מתן פסק הדין החלוט הייתה למשיב שהות ארוכה בת שנתיים וחצי נוספות להגיש תביעתו בטרם התיישנה. ענייננו אינו נמנה על חריגים אחרים הקבועים בחוק ההתיישנות ועל כן הרי שהתביעה התיישנה.

6.הנתבעת בתשובתה פרטה השתלשלות העניינים בהליכים הקודמים; זיכוי המשיב מחמת הספק מהאישומים כנגדו- מעשים מגונים בפקודות שלו, ע"פ פסק דין מיום 16.9.07; הגשת ערעור ומתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 15.5.08 המקבל את הערעור בנוגע למרבית האישומים והחזרת הדיון לבית משפט השלום לבחינת מסכת הראיות על פי הנחיות פסק הדין; מתן פסק דין נוסף בבית משפט השלום (מיום 8.9.08) וזיכוי המשיב מחמת הספק; הגשת ערעור נוסף ומתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (מיום 9.9.09) ולפיו נפלו פגמים בשני פסקי הדין של בית משפט השלום, ובפרט הימנעותו של בית המשפט מלנהוג על-פי ההנחיות שניתנו לו על ידי ערכאת הערעור. דעת הרוב הייתה, כי בהעדר שמיעת ראיות בערכאת הערעור הרי שאין מנוס מדחיית הערעור, אל מול דעת המיעוט שסברה כי יש להרשיע את המשיב לכל הפחות בשני אישומים. המשיב בתשובתו לא חלק על השתלשלות זו של העניינים.

דיון

7.בענייננו אין חולק, כי כתב התביעה הוגש בחלוף למעלה משמונה שנים ממועד הגשת כתב האישום וניהול החקירה בענייננו של התובע במחלקה לחקירת שוטרים. כך שעל פניו התביעה התיישנה. אלא שלשיטת התובע, רק משניתן פסק הדין החלוט בענייננו התגבש בידיו כוח תביעה קונקרטי להגשת התביעה. כמו כן, לראשונה בתשובתו טען לקיומה של עוולת רשלנות מתמשכת משום מספר אירועי רשלנות במועדים שונים ולרבות בעצם הגשת ערעורים.

8.השאלה המרכזית הטעונה הכרעה הינה השאלה בדבר מועד התגבשותו של כוח תביעה קונקרטי להגשת התביעה. לעניין זה ראשית יש לבחון קיומה של עילת תביעה, כדברי כב' השופט סוקול בע"א (חי') 4602-07 שגיב מקל נגד עירית חיפה (26.2.09) כדלקמן: