ת"א 31423-03-16 אבזיז נ' טוביאנה

בפני בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, וזאת בשל מסירה לנתבעת שנטען כי נעשתה על ידי התובע עצמו.

אני דוחה את הבקשה.

בהתאם לתקנה 475(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, המצאת כתב בי- דין יכולה להיות:

"במסירה אישית על ידי פקיד בית המשפט, על ידי עורך דין, פקידו או שליח מטעמו, או על ידי אדם אחר שבית המשפט או מנהל בתי המשפט הסמיכו לכך בכתב, או על ידי שליח מטעמו של אדם שהוסמך כאמור (לכל אחד מאלה ייקרא שליח בי-דין)"

המצאה על ידי בעל דין מיוצג קבועה בתקנה 475א(א) לתקנות לפיה:

"היה בעל דין מיוצג על ידי עורך-דין, יומצא כתב בי-הדין באחת מן הדרכים המפורטות להלן:

(1) הורה בית המשפט להמציא את כתב בי-הדין במסירה אישית, ימציא בעל הדין את כתב בי-הדין באמצעות עורך דינו, פקידו או שליח מטעמו בהקדם האפשרי, זולת אם קבע בית המשפט מועד מסירה;

(2) לא הורה בית המשפט על מסירה אישית, ימציא בעל הדין את כתב בי-הדין בדואר רשום עם אישור מסירה, לא יאוחר מחמישה ימים מיום שנמסר לידו לשם המצאה."

הפרשנות המקובלת בפסיקת בתי משפט השלום (אין פסיקה של בית המשפט העליון או בתי המשפט המחוזיים ככל שיכולתי לאתר), הינה כי המצאה על ידי בעל הדין עצמו אינה המצאה כדין, שכן אינה בגדר החלופות לתקנה (ראה למשל: ת.א. (שלום ראשל"צ) 35247-07-14 עירית ראשון לציון נ' כדורי בסון [פורסם בנבו]). גישה דומה ננקטה גם בפסיקה האמריקאית (ראה למשל: Pelmore v. Pinestate Mortgage Corp., 2010 U.S. Dist. LEXIS 10930).

גישה זו מקובלת גם עלי. גם אם ניתן היה לפרש אחרת את התקנות, דומה שהפרשנות שננקטה ע"י בתי משפט השלום, הינה רצויה ומגשימה טוב יותר את תכליתן של התקנות. מטרתה של המסירה, שתעשה על ידי אדם ניטרלי, כדי שלא תתעוררנה מחלוקת באשר לכשרותה של המסירה. כאשר בעל הדין עצמו מבצע את המסירה עלולה לעלות מחלוקת באשר לכשרות המסירה, ומקל וחומר במקרה כמו בענייננו, בו טוען המבקש, כי הנתבעת סירבה לקבל את כתבי בית הדין.