ת"א 31282-02-15 שינובר נ' דנוקנה ואח'

המשיבים, אזרחים קנדיים, רכשו בארץ מספר דירות להשקעה. דירות אילו מושכרים על ידם לשוכרים שונים לתקופות קצרות תמורת דמי שכירות. המשיב 1 חתם הסכם עם המבקש לפיו המבקש קיבל את הבלעדיות להשכרת הדירות וניהולן. לצורך כך ניתן יפוי כח למבקש.

ההסכם נחתם ביום 20.5.14 ותכולתו מינואר 2014 עד 1.1.2017, עם אופציה להארכה עד יום 1.1.2020.

המבקש טוען כי לאחר שבחודש נובמבר 2014 המשיב החליף את מנעולי הדירות וחזר בו בעקבות שיחות עם המבקש ויעוץ משפטי שקיבל, הוא עשה כן שוב ביום 5.2.15 כאשר נתן הוראה לשומר בפתח הבית בו מצויים הדירות שלא לאפשר למבקש להיכנס עוד לבית ולדירות.

המבקש טוען כי למרות שבפעולותיו הוא הכניס למשיבים כמיליון ₪ בתקופת פעילותו, המשיב מונע ממנו להמשיך ולנהל את הדירות בניגוד להסכם. המבקש טען כי למעשה זכות החזקה בדירות נמסרה לו לפי ההסכם ונשללה ממנו בהתנהגותו של המשיב לכן יש לצוות על החזרת זכות החזקה בדירות אליו הן לפי הוראות סעיף 19 לחוק המקרקעין תשכ"ט – 1969 והן לפי הוראות ההסכם אשר הקנה לו בלעדיות להחזיק ולנהל את הדירות. וכן יש לתת צו שיורה למשיבים לחדול מכל פעולה שיש בה הפרת ההסכם ובכלל זה לאפשר למבקש לשוב להשכיר ולנהל את הדירות עד תום תקופת ההסכם.

המבקש טוען עוד כי בדירות הושאר ציוד רב ששייך לו.

המבקש ביקש לקבל הסעדים המבוקשים במעמד צד אחד בלבד ואולם סברתי שאין מקום לעשות כן לפיכך הוריתי למבקש להמציא את הבקשה למשיבים עד יום 16.2.15 וכן הוריתי למשיבים להגיש תגובתם עד יום 18.2.15 כאשר מועד לדיון נקבע ליום 19.2.15.

המשיבים לא הגישו תגובה אך ביום 19.2.15 לדיון הופיע בא כוחם. לדבריו, המשיב אמנם קיבל את הבקשה אך הוא לא הספיק להשיב לה וחזר לחו"ל ביום הדיון.

לגופו של ענין, המבקש לא פעל בדירות כפי שהיה מחוייב ממנו, הוא עצמו התגורר בהם תוך שהוא מבצע בהם מסיבות ומביא נשים. ההסכם נערך על ידי המבקש שהחתים אדם מבוגר בן כ- 80 על הסכם ל- 6 שנים, דבר שמלמד על כך שאין להתחשב בהסכם כמחייב. מה עוד שמדובר בהסכם שחתימת המשיב עליו זוייפה.

המבקש לא הציג לבית המשפט נתונים על ההכנסות שהניבו הנכסים, כפי שהוא טוען. גם בבחינת הקושי של הגביה מהמשיבים, שהם תושבי חוץ, אין כל בעיה שכן מדובר ב- 4 דירות ששווים כ- 5-6 מיליון דולר.

ב"כ המשיב חזר על הטענות שבבקשה כאשר הוא טוען שיש לראות במשיב כמי שהחזקה בדירות נמסרה לו. אין לקבל את טענות ב"כ המשיבים שלא גובו בתצהיר, לגבי טענת הזיוף והטענות העובדתיות האחרות שנטענו על ידי ב"כ המשיבים.