מוזס נ' אילן ורונן פרימיום קאר בע"מ ואח'

כללי וטענות הצדדים

זו תביעה כספית ע"ס 113,912 ₪, וזאת כפיצוי בגין תשלום מס שנאלץ התובע לשלם במקום הנתבעים, אשר התחייבו לעשות כן, לשיטתו של התובע, לפי ההסכם שנכרת ביניהם.

התובע אדם פרטי, אשר ביקש לייבא ארצה, ביבוא אישי, רכב נוסעים פרטי לשימושו האישי.

הנתבעת 1, חברה המספקת שירותי ייעוץ לצורך ייבוא רכבי יוקרה מחו"ל בייבוא אישי.

הנתבעים 2 ו-3 , הינם בעלי מניות ומנהלים בנתבעת 1.

בשנת 2011, ביקש התובע לייבא ארצה, רכב פרטי , מסוג מרצדס E 250 , לשימושו האישי.  נוכח מורכבותו של ההליך, במסגרתו נדרש הקונה לאתר את כלי הרכב בחו"ל, לדאוג לייצואו מארץ המוצא, לטפל בהובלתו לישראל, ולשחררו מהמכס הישראלי, תוך השגת כל האישורים הדרושים מהרשויות השונות,  הסתייע התובע בשירותיה של  הנתבעת 1,  באמצעות הנתבעים 2-3, שהתחייבו לטפל בכל אותן פרוצדורות סבוכות.

בין הצדדים נחתם חוזה, תמורת התשלום עמדה ע"ס 210,000 ₪ בתוספת העברת בעלות על רכבו של התובע (מרצדס C200) במסגרת טרייד אין (סה"כ 400,000 ₪), והורכבה מכלל העלויות של יבוא רכב, לרבות מחיר הרכב, הובלתו לארץ, תשלום עמלות בחו"ל, מסי יבוא, תשלום עבור רישוי בארץ ועמלת הנתבעת. 

לטענת התובע, שילם את מלוא הסכומים שנדרשו ממנו, והעביר לרשות הנתבעים את הרכב שהיה ברשותו, וקיבל את הרכב שרכש לחזקתו, בשנת 2011.

לטענת התובע, בשנת 2014, קיבל הודעת גירעון, חיוב מרשות המיסים, באמצעות בית המכס באשדוד, לפיה המסים על יבוא כלי הרכב חושבו מחדש, על בסיס הערך המפורט בהודעה, התובע נדרש לשלם סך 150,392 ₪ עבור תוספת מיסי יבוא, וכן הפרשי הצמדה וריבית וקנס פיגורים, ממועד שחרור הרכב ועד ליום ההודעה.

נטען כי התובע פעל לטיפול בהודעת החיוב באמצעות ב"כ, והתברר כי למכס הוגשו לשם שחרור הרכב מפיקוח מסמכים כוזבים (רשימון יבוא וחשבון מכר) בדבר מחיר רכישת הרכב. כתוצאה כך, דרש המכס כי התובע , הבעלים של הרכב, ישלם את החוב שנוצר, בגין ההפרש בין מחירו האמיתי של הרכב,  לבין המחיר הכוזב שהוצהר למכס בשנת 2011.

נטען כי מי שהגיש את הרשימון למכס, הינו סוכן מכס, שנבחר ע"י הנתבעים, שדאגו להמציא לו את  חשבון המכר (INVOICE ) הכוזב, שהוגש למכס.

נטען כי ב 2/15 , הגיע התובע ובית המכס באשדוד להסדר, לפיו שילם התובע סך כולל של 96,212 ₪, כאשר ההסדר וההפחתה הושגה בעיקר בשל תום ליבו של התובע, והיעדר מעורבותו בהליך הייבוא.

התובע טוען, כי גם כעת אינו יודע מה ערכו של הרכב, כל שידוע לו, שהצעת המחיר שקיבל מהנתבעת 1 היתה סבירה וכללה מיסי יבוא, והסכומים שנדרשו ממנו שולמו לנתבעת 1.

עוד  טוען כי ההתקשרות עם הנתבעת 1 היתה לשם ביצוע כל הפעולות הנדרשות כדין, ומשכך,  ככל שנעשה דיווח כוזב , ו/או ככל שדווח לרשות המיסים ערך שאינו נכון, הרי בכך הפרה הנתבעת 1 את ההתחייבויות החוזית  כלפי התובע, ויש לחייבה במלוא הסכום שנאלץ התובע לשלם כתוספת מס.