נא"ג נ' אבו גאמע ואח'

התובעת, ילידת 1977, הגישה תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לה בתאונת דרכים ביום 31.8.2014, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

דר' ירחמיאל ברבר, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, בדק את התובעת וקבע ממצאים באשר לנזק הנפשי שנגרם לה בתאונה. מחוות הדעת עולה כי התובעת סבלה גם בעבר מדיכאון, חרדות והתקפי פאניקה, אולם לאחר התאונה ניכרו סימפטומים פוסט טראומטיים. המומחה קבע כי רק שליש מנכותה הפסיכיאטרית היא כתוצאה מהתאונה, ושני שלישים מקורם בעברה. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לפריט 34 (ב) (4) (חלקי) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956 (להלן: "התקנות").

פרופ' שי שבת, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובעת וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לה. מחוות הדעת עולה כי התובעת התלוננה על כאבים בלתי ספציפיים בכל הגוף. עקב קרע בסהרון ברך ימין נמצאה נכות צמיתה. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לפריט 48 (2) (ז) (1) לתוספת לתקנות הנ"ל.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכות לא זניחה בשיעור משוקלל של 19% בשני תחומים ; הפסיכיאטר קבע כי התובעת סבלה מנכות בשיעור של 20% ללא קשר לתאונה ; התובעת טענה כי עבדה בעבר כעוזרת גננת, ואף שלא עבדה לפני התאונה, יש לחשב את הפסדי השתכרותה לפי שכר מינימום ; הנתבעת טענה כי אין לחשב כל הפסדי שכר, שכן התובעת לא עבדה סמוך לפני התאונה, ולמעשה צרפה שלושה תלושים אקראיים שאינם רציפים, כשאחרון בהם כמעט חמש שנים לפני התאונה ; התובעת טענה לנכות תיפקודית גבוהה מהנכות הרפואית ; הנתבעת טענה כי לנוכח עברה הרפואי ומצבה המשפחתי, אין לפגיעה הנוספת כל השלכה תיפקודית.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 31,000 ₪.

• בגין אפשרות גלובאלית להפסדי שכר לעבר ולעתיד, כולל הפרשות – 44,000 ₪.

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 15,000 ₪.

בס"ה עומד גובה הפיצוי המוצע על סך של 90,000 ₪, בתוספת שכ"ט כחוק והשבת אגרה.