הכהן נ' אם תקשורת המונים בע"מ ואח'

1.הישיבה של יום אתמול יוחדה, לכתחילה, לשמיעתן של החקירות כולן ולסיכומי-הצדדים. נתבע 3, שלא הגיש תצהיר של עדות ראשית בתיק זה, נתבקש בידי התובע לעדות. בית-המשפט הורה, אפוא, על זימונו כעד. היה זה ביום 27.9.2017.

2.כמעט שלושה חודשים לאחר מכן, ביום 21.12.2017 והתיק קבוע לשמיעת-ראיות ששה ימים בלבד לאחר מכן, הודיע בא-כוחם של הנתבעים כי אין בדעתו של נתבע 3 להתייצב לישיבה, שכן "הוא נמצא באוסטרליה בעניין דחוף". מהו הענין הדחוף, לא הוסבר. מדוע לא הודיע על כך נתבע 3 קודם – לא נכתב. מדוע לא נתבקש אישורו של בית-המשפט לאי-ההתייצבות, דומה כי נראה לנתבע טפל. בכל ההערכה לעורך-הדין, שקיים את חובת-יידועו של בית-המשפט, מה שעשה בעל-הדין הוא להעמיד את בית-המשפט לפנֵיה של עובדה מוגמרת. וכי מה יֵיעשה? כלום ניתן היה להורות כי על העד להתייצב בכל זאת? שמא נדרש היה לחלות את פניו, בתקווה כי יתרצה חרף הודעתו? שמא על בית-המשפט לנחש מתי יואיל נתבע 3 לשוב ממדינות-הים ולהקדיש מזמנו להליך זה, שהוא נתבע בו?

3.התובע עתר לחיובו של הנתבע בפסק-דין בהעדר-התייצבות. הסעד הזה, בשלב זה, אינו נראה לי מידתי, מה גם שמותר לתהות כלום התייצבות באמצעותו של בא-כוח – לאו התייצבות היא. המידתיות, כמו כללי-הצדק הטבעי, הוליכו אפוא את בית-המשפט לאפשר לנתבע 3, באמצעותו של בא-הכוח, להשלים טיעון בשאלה מדוע לא יחוב נתבע זה בהוצאות לאוצר-המדינה ולצד השני בשל הצורך לקבוע מועד נוסף לחקירה ולדחות את הגשת-הסיכומים.

4.הושמע טיעון. אף לא אחת מן הטענות הניחה את דעתי. ללא כל ספק, נהיר כי נתבע 3 העדיף את עניניו – כנראה העסקיים – על פני זמנו של בית-המשפט וזמנם של התובע ושל בא-כוחו. אניח, לזכותו של הנתבע, כי לא הייתה כאן כוונה לשבש את בירורה של התובענה. ברם הנתבע כפה על הכול, לרבות על עורך-דינו, לתור אחר מועד נוסף לשם-השלמתו של הבירור. מבחינתו של בית-המשפט שיבש הדבר באורח קשה את לוח-הדיונים, העמוס לעייפה והרי הוא זמנו של הציבור וזמנם של בעלי-דין אחרים, המחכים מאונס לתורם להישמע. מבחינתו של התובע, אך מובן, הירבה הדבר את הוצאות-המשפט בשל היערכות-שווא לחקירה בדיון הקודם ובשל הצורך להיערך, ולהתייצב, לדיון נוסף.

ואם בכל אלה לא די הרי שהתובע הודיע, ובא-כוחם של הנתבעים אישר, כי הוצאות שפסק-בית-המשפט לחובתם של הנתבעים בענין אחֵר בהליך הזה, והיה זה ביום 5.5.2017, לא שולמו עד ליום 27.12.2017. ההסבר – כאליו התעוררה "אי-הבנה", שמקורה במחשבתם של בעלי-הדין כי ניתן לערער בשלב זה על החיוב וכי בא-כוחם יעשה כן – לאו הסבר הוא. החלטה, שלא לקיים קביעה של בית-המשפט אינה מתקבלת על דעתי. אילו נתאפשר ערעור, בזכות או ברשות, ממילא לא היה הדבר פוטר מן הצורך לעתור לעיכוב-ביצועה של ההחלטה, שעליה מערערים. כל עוד לא עוכב הביצוע – את החלטתו של בית-המשפט יש לקיים במועדה ולא דקה אחת מאוחר יותר.

5.לפי יומנו של בית-המשפט אני קובע כי חקירותיו של נתבע 3 – חקירה נגדית תחילה בידיו של בא-כוח התובע ואחר כך חקירה בידי בא-כוח הנתבעים ככל שירצה בכך, תתקיימנה בתאריך 28.2.2017 בשעה 09:00. 45 דקות מוקצות לכל אחת מהחקירות הללו. על נתבע 3 להתייצב לדיון זה. לא יתייצב, תישקל הוצאתו של צו למעצרו לשם הבטחתה של התייצבות.

הסיכומים יהיו בכתב. בית-המשפט ימסור בהחלטה נפרדת, לאחר שמיעת-עמדתם של הצדדים בנדון, את מסגרת-הזמנים ואת ההיקף.

6.בתוך 15 ימים מיום שקיבל לידיו, לרבות באמצעותו של בא-כוחו בהליך זה, את ההחלטה הזו, ישלם נתבע 3 לאוצר-המדינה סך של 5,500 ש"ח. בתוך אותו פרק-זמן הוא ישלם לתובע שכר-טרחה של עורך-דין בסך, כולל מע"מ, של 5,850 ש"ח. איחור יוסיף הפרשי-הצמדה ורבית כחוק מיום-החיוב ועד למועד-התשלום בפועל.

ניתנה היום, י' בטבת התשע"ח, 28 בדצמבר 2017, שלא במעמד-הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: