ת"א 31141-04-13 ארקדי ואח' נ' אמסלם ואח'

כללי:

1.התובע הגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין כנגד הנתבע, ועתר לחייבו בפיצויים בגין נזקי גוף שלפי הנטען נגרמו לו באירוע מיום 21.11.11, במתחם הפאוור-סנטר שבדרך מראשון לציון לנס ציונה. לפי הנטען, הנתבע עלה עם הגלגל השמאלי האחורי של רכבו על כף רגלו השמאלית של התובע, ופגע בה (סעיף 12 לכתב התביעה). לפי הנטען בכתב התביעה, המעשה נעשה במכוון.

2.הנתבע השיב בכתב ההגנה, כי התאונה לא הייתה ולא נבראה, לא במכוון ולא בשוגג (ר' הפתיח לכתב ההגנה). הנתבע הגיש תביעה שכנגד שעניינה דרישת פיצויים בגין עוגמת נפש ולשון הרע. הנתבע הגיש הודעת צד ג' בטענה כי האירוע נשוא התביעה נשלט על ידי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, וכי הצד השלישי הוא "הנתבע הנכון".

3.הצדדים הגישו ראיות בשאלת החבות, לצורך הכרעה בשאלה המקדמית בדבר תחולתו של חוק הפלת"ד. כידוע, סעיף 1 לחוק זה מגדיר "תאונת דרכים" באופן המחריג "מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי". השאלה העומדת על הפרק היא, אם המקרה נשוא התביעה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק, או שמא האירוע התרחש "במתכוון", ועל כן החוק אינו חל. ביתר דיוק, השאלה היא אם הנתבע פגע בתובע במכוניתו "במתכוון כדי לגרום נזק לגופו". במקרה כזה, לא יחול חוק הפלת"ד, אלא תחול פקודת הנזיקין.

4.במישור הדיוני: מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבע העיד הוא עצמו וכן עד ראיה מר בנציון מבשוב. צד ג' לא העיד עדים משלו. כל העדים נחקרו. לאחר תום שמיעת הראיות והפסקה, באי-כוח הצדדים סיכמו בעל–פה. השאלה העומדת על הפרק - אם הנתבע התכוון לפגוע בגוף התובע - היא שאלה שבעובדה. להלן אנתח את הראיות הרלוונטיות לצורך ההכרעה.

דיון והכרעה: 

5.בשאלת עצם היפגעותו של התובע באירוע מיום 27.11.11, אני מקבלת את הטענה לפיה אמנם נפגע בכף רגלו השמאלית כתוצאה מפגיעה של גלגל רכב הנתבע. התובע העיד על פגיעה זו בסעיף 7 לתצהירו: "כאשר הייתי במרחק של מספר מטרים מהרכב של הנהג, האחרון הדליק את הרכב, התחיל לנסוע ופתאום כיוון את הרכב אליי ועלה עם רכבו על הרגל שמאל שלי ופגע בי" (ההדגשה הוספה). העדות בענין הפגיעה עולה בקנה אחד עם הגרסה שמסר למשטרה בזמן אמת, במספר הודעות. כך, בהודעה מיום 28.11.11 (נ/1), אמר: "נהגתי ברכבי. לפניי בנתיב הנסיעה עמד רכב שהפריע לנסיעה, צפרתי, הנהג הפעיל אורות מצוקה ולא פינה את הדרך. הייתה תנועה נגדית שלא אפשרה לי לעקוף אותו. כשהייתה אפשרות הערתי לנהג שיפנה את הדרך כי הוא מפריע לתנועה ובתגובה הוא התבטא כלפיי בצורה גזענית. התלקח וויכוח והאיש החל לאיים עליי, צילם את רכבי והתכוון להסתלק. רציתי לבקש ממנו את פרטיו אך הוא כיוון את המכונית לעברי ועלה עם המכונית על רגלי השמאלית. הכאבים היו עזים מאד" (ההדגשה הוספה).

6.פעם נוספת חזר התובע וציין שנפגע בכף רגלו בהודעתו למשטרה מיום 05.01.12, שם אמר בין השאר: "ניגשתי אליו במטרה לבקש ממנו פרטים ואז הניע את רכבו ועבר על הרגל שלי. צרחתי כי זה כאב ונגרם לי שבר באצבע של הרגל. אני אצרף תעודה רפואית על כך" (ההדגשה הוספה). שוב חזר ותיאר את הפגיעה במשטרה בהודעה מיום 12.02.12 (נ/3), שם אמר בחלק הרלוונטי: "עכשיו לאחר שראיתי שהוא מצלם לי את הרכב, אני אמרתי לו שגם לי יש טלפון עם מצלמה וגם אני יודע לצלם. ברגע שצילמתי אותו, הוא נכנס לרכב, הניע את הרכב וכיוון את הרכב שלו לכיווני. אני שאלתי אותו, אתה רוצה לדרוס אותי? ואז ראיתי פרצוף של חיית טרף שמכוונת את האוטו לכיווני. בשלב הבא קפצתי מרוב כאב. הנהג עבר על רגל שמאל שלי עם האוטו. אני צרחתי והוא צרח, תפסיק לעשות הצגות" (ההדגשה הוספה; ר' גיליון 2, ש' 12-15).

7.שלוש ההודעות במשטרה שנמסרו בזמן אמת תומכות בגרסת התובע כי אמנם נפגע באירוע. תמיכה אובייקטיבית לתלונתו מצויה בתיעוד הרפואי שהגיש, ואשר לפיו סבל משבר בכף הרגל. התובע ביקר במיון האורתופדי של בית החולים קפלן ביום 28.11.11, שם אובחן "שבר תלישה בראש מטטרסוס החמישי ברגל שמאל" (ר' תיעוד רפואי וכן חוות דעתו של ד"ר בנימין רוזן, במצורף לכתב התביעה).

8.די בראיות הנ"ל על מנת לבסס במידה מספקת למשפט אזרחי את עצם התרחשותה של פגיעה בגוף. אמנם, הנתבע טען כי לא ארעה כל פגיעה; ואולם בחקירתו הנגדית סייג את הגרסה המוחלטת בו אחז בכתב ההגנה, ולא שלל את האפשרות שהתרחשה פגיעה (ר' עדותו בפ' ע' 28, ש' 30-27). כפי שינותח להלן, הנתבע (כמו גם התובע) היה מצוי בסערת רגשות עזה במועד הארוע. אין לשלול, כי הנתבע (אשר לשיטתו ישב בארוע ברכב מונע), לא נתן דעתו לעצם התרחשות הפגיעה. אי שימת הלב מתיישבת עם טענת התובע לפיה נפגע מהגלגל השמאלי האחורי של הרכב.

9.אשר על כן, אני קובעת כממצא עובדתי כי התובע נפגע בכף רגלו השמאלית באירוע מיום 27.11.11, כתוצאה ממפגש עם גלגל רכבו של הנתבע.

10.השאלה שיש להכריע בה עתה היא, אם הפגיעה הנ"ל מהווה "תאונת דרכים", או שמא היא נגרמה "במתכוון" ע"י הנתבע. לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים ובראיות שהגישו, וכפי שינותח מיד, אני קובעת כי הפגיעה היא בבחינת "תאונת דרכים". לא הוכח ברמת הסתברות סבירה שהנתבע פעל במתכוון על מנת לפגוע בגוף. הטעמים למסקנה עובדתית זו הם כדלקמן:

א.בראש ובראשונה, יש ליתן משקל משמעותי לעדות הראיה של מר בנציון מבשוב. מדובר בעד ראיה ניטרלי. העד סיפר כי ישב ליד שולחן חיצוני במסעדה במתחם שבו התרחש האירוע (פ' ע' 32, ש' 13-14). הוא סיפר: "ישבתי במסעדה, ראיתי אדם [התובע] ניגש לרכב הכחול [רכבו של הנתבע] ומתחיל לבעוט בו... לא התייחסתי לצפירות, אבל אני ראיתי בן אדם מתפרע על הרכב במרחק 3-4 מ' ממני וקמתי לכיוון הרכב". ובהמשך: "אני ישבתי בספסל של המסעדה, ראיתי אדם נותן מכות על הרכב ורב עם איזה נהג, עם הנתבע... עוד לא הבנתי על מה הייתה המריבה בכלל, היה וויכוח ביניהם, לא זוכר על מה" (פ' ע' 33, ש' 2-6). בהמשך הדגיש שלא ייתכן שהנתבע "דרס" את התובע, שכן ראה את התרחשות האירועים. הוא אמר: "... הבן שלו [בן הנתבע] היה במצב של כניסה לרכב, כך שנסיעה [של הרכב] לא הייתה" (פ' ע' 33, ש' 20-21). ובהמשך: "הרכב לא זז" (פ' ע' 33, ש' 25). מר בנציון נשאל: "לגרסת התובע, הוא עומד לפני הרכב מרחק של חצי מטר בפינה הקדמית שמאלית של הרכב ופתאום ובלי אזהרה, אחרי מהלומות בעיטות וקללות, דוד מכוון את הרכב שלו, דורס אותו ועולה על כף רגלו. ת. לא היה ולא נברא" (פ' ע' 34, ש' 10-13).