ת"א 3112-11-12 אוחנה ואח' נ' אלו

מדובר בתביעה כספית שעניינה תשלום דמי שכירות על פי חוזה שכירות שבין התובעים לנתבע, אשר תחילתו מיום 4.11.12.

ביום 06.03.13 הוגשה בקשה מטעם הנתבע לעיכוב הליכים ולחילופין להפסקת התובענה, זאת עד להחלטה בתביעה למתן צו הצהרתי בדבר הרכוש המשותף בבניין ותוקפו של הסכם השכירות, תובענה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע במסגרת תיק ת"א (מח' ב"ש) 11875-03-13 רות ניצן ואח' נ' אוחנה עמרם ואח'.

כב' הרשם הבכיר יניב בוקר, כתוארו אז, בהחלטתו מיום 28.05.13 הורה על עיכוב ההליכים בתיק זה, עד להכרעתו של בית המשפט המחוזי בתיק 11875-03-13.

ביום 21.1.14 הוגשה בקשה מטעם התובעים שכותרתה: "בקשה למתן החלטה" בטענה כי משאין עוד הליך תלוי ועומד בבית משפט מחוזי הממתין להכרעה, נוכח עיכוב הליכים בתיק שבבית המשפט המחוזי, שניתן לצורך הגשת בקשה לרישום בית משותף, אין עוד מקום להתלות ההכרעה בתיק זה.

כב' הרשם הבכיר יניב בוקר בהחלטתו מיום 20.2.14 קבע כדלקמן: "אין דעתי כדעתו של ב"כ המבקשים, ואין זו העת להכרעה בתיק זה. מהסיפא להחלטתה של כבוד השופטת נצר מיום 17.06.13 בת"א 11875-03-13, עולה כי ההליכים בבית המשפט המחוזי לא נדחו ולא נמחקו, כי אם 'הועמדו' לתקופה של 6 חודשים. המשמעות היא, אם כן, כי החלטתי מיום 28.5.13 על עיכוב ההליכים כאן עד לסיום ההליכים בבית המשפט המחוזי עודנה יפה, שכן ההליך בבית המשפט המחוזי לא הסתיים. העובדה כי ההליך שם 'הועמד' בהמתנה להליך אחר, אינה מעלה ואינה מורידה".

ביום 27.3.14 הוגשה הודעה ובקשה נוספת למתן החלטה לבטל את עיכוב ההליכים בתובענה ולהכריע בה, בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.3.14. בהחלטה נוספת מיום 24.4.14, קבע כב' הרשם הבכיר בוקר כדלקמן: "עיינתי בבקשת המבקשים לביטול או שינוי החלטתי מיום 28.5.13 לאור החלטת כב' בית המשפט המחוזי מיום 20.3.14, בתגובת המשיב ובתשובה לה, ולא מצאתי מקום להיעתר לה. ראשית, בנגוד לנטען, אין מדובר בהחלטה או ב'פסיקה' (כלשון המבקשים) של בית המשפט המחוזי הנכבד, אלא בהצעה לצדדים באשר להסכמה אפשרית בנוגע להליכים ביניהם, ותעיד על כך הפסקה הצמודה בהחלטה (שלא צוטטה במלואה): 'ככל שלא יעלה בידי התובע והנתבעים להגיע להסכמה ולו ברוח הדברים שנדונו היום בפניי, לעניין ייתור הצורך בדיון בתובענה האמורה, מצופה התובע, כי לא יעמוד על דרישתו כי ההליך בבית משפט השלום בקרית גת יעוכב, ולכל הפחות יש לאפשר לנתבעים למצות את זכותם לברר את התביעה האמורה, בלי קשר לתביעה התלויה ועומדת בפניי'. שנית, לגופו של עניין, לא מצאתי שחל שינוי של ממש במצב המשפטי והעובדתי שעמדו בבסיס ההחלטה מיום 28.5.13, ולאור הזמן שחלף ואי הגשת בקשת רשות ערעור, ספק אם בידי לשנותה כיום שלא בהסכמת הצדדים. הבקשה נדחית...".

בהחלטה מיום 17.9.15 הוריתי לצדדים לעדכן את בית המשפט בדבר התקדמות ההליכים בבית המשפט המחוזי, שבגינם עוכבו ההליכים בתיק זה ועד להכרעה שם.

ביום 27.9.15 ניתנה החלטה נוספת, לפיה אם לא תגיע עד ליום 13.10.15 הודעה ברורה בדבר הצורך בהמשך היותו של תיק זה תלוי ועומד ומעוכב עד להכרעה במחוזי, תימחק התביעה מחוסר מעש ללא התראה נוספת.

באותו יום, 27.9.15, הוגשה הודעת עדכון לבית המשפט מטעם ב"כ התובעים, לפיה בית המשפט המחוזי כבר הביע דעתו באופן ברור במספר החלטות, כי אין ולא היה מקום לעכב בירור התובענה שבפניי, וכי עמידתו של הנתבע על המשך עיכוב ההליכים עד להכרעת בית המשפט המחוזי - מהווה התנהלות בחוסר תום לב וניצול הליכי בית המשפט בחוסר תום לב. נטען כי בהחלטת בית משפט מחוזי מיום 3.5.15, נקבע כי בטרם יידרש בית המשפט לתביעה גופא יש מקום לברר את טענות הסף שהעלו התובעים (הנתבעים בבית המשפט המחוזי). הוגשו תגובות וטרם ניתנה החלטה בבקשה לסילוק על הסף.