ת"א 3112-04 זמיר דניאלה נ' רידניק רפאל ואח'

התובעת עתרה לחיוב הנתבעים להעמיד לרשותה מסמכים שונים ובכלל זה חשבוניות, קבלות, תעודות משלוח שהתקבלו בחברה – הנתבעת 2 - מחברת טנא ומאת הנתבעת לחברת טנא, כרטסות הנהלת חשבונות משנת 1997, העתקי הסכמים שנערכו בין החברה הנתבעת לבין חברת טנא, דו"ח רווח והפסד, כמויות חומרים ועוד.

על פי הנטען ביום 30.12.13 פנתה התובעת לנתבעים בדרישה לגילוי מסמכים ורק ביום 5.3.14, כשלושה חודשים לאחר מכן, השיב הנתבע לפניה זו וטען כי אין רלוונטיות למסמכים הדרושים, וכי לחברה אין זכות לדרוש את המסמכים, זאת לאור הוראתו של סעיף 184 לחוק החברות.

התובעת טענה כי קיימת מחלוקת בין הצדדים ועל כן קיימת רלוונטיות לדרישת המסמכים.

ע"פ הנטען, הסעיף הרלוונטי הינו סעיף 198 א(א) לחוק החברות וכי זה שהורשה להגיש תביעה נגזרת, רשאי גם להורות לחברה לגלות מסמכים.

בתגובתו לבקשה טען המשיב כי יש לדחות הבקשה במלואה. לטענתו, הבקשה הוגשה מתוך ניסיון פסול של התובעת לקבל מסמכים שאין לה כל זכות לקבלם.

נטען כי המחלוקת הוגדרה על ידי בית המשפט בהחלטה האחרונה מיום 11.9.13 וזו מחלוקת באשר לסבירות מחירי הגריסה שניתנו על ידי טנא לחברה, תנאי אשראי לטנא ומתן אשראי למרחבים בשנת 2002.

נטען כי דרישתה כוללנית של התובעת לקבלת מסמכים מסבכת את בירור התובענה, שלא לצורך.

נטען כי לא קיים פירוט מינימלי המבאר את הרלוונטיות של אותם מסמכים.

נטען כי התובעת אינה מתייחסת, באופן נקודתי, למסמכים עצמם או לסוגי המסמכים המבוקשים.

ע"פ הטענה, תקנה 120 (ב) לתקנות סדר האזרחי קובעת, כי בעל הדין המבקש גילוי מסמך ספציפי, צריך לשכנע את בית המשפט כי קיימת רלוונטיות ישירה לאותם מסמכים המבוקשים על ידו, ביחס למחלוקת המוגדרת בכתבי הטענות.

הנתבע סבור כי התובעת לא ביארה הקשר הקיים, לטענתה, בין המסמכים הנדרשים לבין יריעת המחלוקת בתביעה, מה גם שחלק מהחומר שנדרש, אינו בנמצא מפאת העובדה שמדובר בתקופה שלפני כשבע עשרה שנים.