ת"א 31113-06-13 ברנד נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, המוגשת בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975.

התובעת פסיכותרפיסטית קלינית במקצועה, ילידת שנת 1964, הייתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 17.12.2010. התאונה אירעה עת נהגה ברכבה ונפגעה לאחר שרכב צד ג' סטה בפתאומיות ממסלול נסיעתו וגרם להתנגשות בין הרכבים (להלן: "התאונה").

יומיים לאחר קרות התאונה, פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי והתלוננה על כאבים בגב תחתון המקרינים לרגל שמאל ורדימות ברגל ויד שמאל. בבדיקתה ע"י אורטופד, ביום 22.12.10, התלוננה גם על נימול 4 גפיים ואובחנו אצלה רגישות בהנעת הצוואר וגב תחתון; בסיכום המסמך הרפואי מאותו יום נכתב, בין היתר, כי התובעת סובלת מ"צליפת שוט".

בדיקת C.T. שנעשתה לתובעת הדגימה שינויים בעמוד שדרה, בלטים מרובים ושינויים דגנרטיביים.

מהתיעוד הרפואי שהוגש עולה כי התובעת התלוננה על כאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל במשך כ- 4 חודשים לאחר התאונה וכי היא נטלה משככי כאבים במשך מספר חודשים לאחר התאונה ועברה טיפולים אלטרנטיביים (רפואה סינית) ואימוני פילאטיס, בין השנים 2011 עד 2013.

מעבר למעקב הרפואי בו שהתה התובעת בחודשים הסמוכים לתאונה, היא נבדקה ע"י אורטופד בתאריכים 3.11.2013 ו- 18.6.2014 ואובחנו אצלה רגישות וכאבים בהנעת צוואר וגב תחתון. בבדיקת מיפוי עצמות שעברה לאחרונה (1.10.2014) אובחנה קליטה ניוונית בעמ"ש מותני בעיקר L5.

הנתבעת הגישה לתיק מסמכים רפואיים שונים מעברה של התובעת. מאלה עולה כי בדיקת C.T. שבוצעה לתובעת בשנת 2005, הדגימה בלט דיסק מרכז ב- L-4 – L-5 , כי היא התלוננה על כאבי גב המקרינים לרגליים עוד בשנים 2005 ו- 2007 וקיבלה טיפולי פיזיותרפיה עקב כך. נוכח עברה הרפואי, חלקה הנתבעת על קיומו של קשר סיבתי בין התאונה ותלונותיה של התובעת.

ד"ר מרום, מומחה אשר בדק את התובעת מטעם ביהמ"ש, קבע כי לא נותרה אצלה נכות צמיתה עקב התאונה. המומחה לא מצא הגבלה בטווחי התנועה בע"ש מותני וקבע כי הממצאים המופיעים בבדיקת ה-C.T. משנת 2011, הינם בעלי אופי ניווני ולא חבלתי. עם זאת, 'קבע' שסביר להניח כי על רקע המצב הניווני המתועד עוד טרם התאונה, בעקבות התאונה ובעטייה, תהיינה תלונות על כאבי גב תחתון.

בחוה"ד קבע המומחה כי התובעת היתה באי כושר זמני תקופה של 3 חודשים מיום התאונה.

הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש ליתן פסק דין על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 4(ג) לחוק הפלת"ד, עם הנמקה תמציתית ועל בסיס המסמכים בתיק וסיכומים בכתב מטעמם.

התובעת עתרה בסיכומיה לפיצוי בסך של 416,500 ₪ והנתבעת ביקשה מנגד לדחות את מרבית הטענות להפסדים בגין התאונה והציעה פיצוי של 5,421 ₪ בלבד.