ת"א 31056-07-13 ישראטס בע"מ נ' דגן אוטומציה בחקלאות בע"מ

בפניי בקשה למתן פסק דין חלקי כנגד המשיבה (הנתבעת) בסך של 183,150$ (סכום המהווה למעשה למעלה מ-95% מסך התביעה שהוגשה על ידי המבקשת).

המבקשת מבססת את בקשתה על הצהרת נציג המשיבה בדיון בקד"מ מיום 9/12/14 לפיה "הסכום בגין הציוד שולם במלואו", ומכאן שבהתאם לתנאי ההסכם שנחתם בין הצדדים, התובעת זכאית לקבל מידי הנתבעת את מלוא עמלת הסוכן.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לא מצאתי להיעתר לבקשה.

תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, מסמיכה את בית המשפט ליתן פסק דין חלקי, בחלק מהתביעה בכל שלב משלבי הדיון, שעה שהוא סבור כי אין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה.

הן מכתבי הטענות והן מדברי נציגי הצדדים בדיון הקד"מ האמור, עולה כי קיימת מחלוקת עובדתית לא מבוטלת באשר למעמדה של התובעת בהתקשרות שבין הנתבעת ובין הלקוחה במונגוליה; לטענת נציג התובעת, תפקידו היה 'רק' לתאם את כל הפעולות בין הלקוחה לבין הנתבעת כשלא הייתה לו שום סמכות לחתום על "שום דבר", כשעמלתו נשוא התביעה לא מותנית בסיום הפרוייקט; נציג הנתבעת שרטט מנגד הגדרה קצת שונה, בלשון המעטה, לתפקיד שהוטל לשיטתו על נציג התובעת, ובין היתר, כמי שניהל שלב התשתיות וכמי שאמור היה לייצג את הנתבעת ואת האינטרסים שלה בפני הלקוחה בחו"ל. בתוך כך, נטען כי נציג התובעת לא רק שלא השכיל להבין את מהות תפקידו אלא שהתנהלותו הביאה לפגיעה הרסנית בנתבעת, פגיעה שבגינה הועלו טענות קיזוז (ואף הגשת תביעה נפרדת מצד הנתבעת כנגד התובעת בבית המשפט המחוזי).

במצב דברים זה, ברי כי טענות הצדדים מצריכות בירור עובדתי, ולא ניתן להיעתר לבקשה למתן פסק דין חלקי, בשלב מוקדם זה של הדיון.