ת"א 30653-01-13 שיבלי נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ

1. ענייננו בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, שנגרמו לתובע בתאונה מיום 9/3/12 (להלן: "התאונה"/"האירוע"), בעת שלטענתו, בסמוך לשעה 17:00, בזמן שנהג ברכב מ.ר. 1905713 (להלן: "המשאית"), המבוטח על-ידי הנתבעת, בדרך לתיקון במוסך, עצר את הרכב כשהוא מונע, ירד ממנו על מנת לסדר את מצלמת הרוורס, עלה על ארגז הרכב לכוונה, תוך כדי כך, מעד ונפל ארצה ונחבל במרפק ידו השמאלית.

2. המוסד לביטוח לאומי, הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וקבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 34%.

3. התובע טוען, כי התאונה הינה "תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"), ועל הנתבעת לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה.

4. הנתבעת טוענת מנגד, כי נסיבות התאונה אינן עולות לכדי תאונת דרכים כהגדרתה בחוק, היות והנזק לא נגרם עקב שימוש ברכב מנועי, ובכל מקרה לא עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. כן, התאונה אף אינה נכנסת לחזקות המרבות בחוק. בנוסף, הנתבעת הכחישה את מועד, עצם ואופן קרות התאונה.

5. בהתאם, קבעתי כי ישמעו קודם הוכחות בשאלת החבות. ביום 12/11/2014 נשמעו עדויות הצדדים : מטעם התובע, העיד הוא בעצמו, ומטעם הנתבעת העיד החוקר מטעמה, מר חוסאם נסאר (להלן: "החוקר"), הוגשו מסמכים לתיק, כשלאחר מכן נשמעו סיכומי ב"כ הצדדים בעל-פה, והוגשו בקשה מטעם הנתבעת ותגובה לבקשה מטעם התובע.

נסיבות התאונה:

6. לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בחומר המצוי בתיק לרבות בדו"ח החוקר, ובכלל זה שמעתי את סיכומי ב"כ הצדדים, מצאתי לתת אימון בגרסת התובע לגבי נסיבות התאונה. ההתרשמות מהתובע הינה חיובית, וגם אם פה ושם נמצאו סתירות בעדותו, הרי שאינן מהותיות או יורדות לשורשו של עניין.

7.בכתב התביעה תואר אירוע התאונה, כדלקמן: "ביום 9/3/12, בסמוך לשעה 17:00, בעת שנהג ברכב הנ"ל לתיקון במוסך, עצר את הרכב כשהוא מונע, ירד ממנו על מנת לסדר את מצלמת הריוורס, עלה על ארגז המשאית לכוון את המצלמה, תוך כדי כך מעד ונפל ארצה ונחבל במרפק ידו השמאלית".

 התובע הצהיר, בתצהיר תשובות לשאלון (נ/3), כי במהלך העבודה, ביציאה מהבית למוסך בכביש הראשי בשיבלי, בשעות הערב, אירעה התאונה (תשובה 17), ובנוגע למטרת הנסיעה והמסלול הצהיר: "נסיעת מבחן למשאית, לפני נסיעה לתיקון במוסך, המסלול, יציאה מחצר החברה בכפר שיבלי, לא.ת,ציפורית...".