ת"א 30626-12-15 מוסבכר נ' שותפות ואח'

התובע הגיש תביעה כספית בקשר להסכם מכירת עסק של חנות הנמצאת במרכז מסחרי באפרת (להלן: הנכס). התביעה המקורית הוגשה כנגד נתבעים 1-4 שהחזיקו בנכס כשוכרים (בשותפות) עובר לעסקת המכר והעבירו לתובע בהסכם המכר את מלוא זכויותיהם בו, וכנגד נתבע נוסף, חמישי, מר דיוויד נדרלנדר (להלן: נדרלנדר) אשר לטענת התובע הציג עצמו כבעלים של הנכס, ואשר נתבעים 1-4 הודיעו לו עובר לחתימת הסכם המכר שקיבלו את הסכמתו לביצוע העסקה, באמצעות נציגתו בארץ, גב' טובה הדס.

נדרלנדר לא הגיש כתב הגנה. בהחלטת הרשם מיום 13.2.16 נקבע שלא ניתן לראות בהמצאה שבוצעה לעו"ד שמעון ביטון המצאה לנדרלנדר, למרות שעו"ד ביטון ייצג אותו בעבר בתביעה אחרת בקשר לנכס מושא המחלוקת. זאת משום שעו"ד ביטון הודיע שהוא אינו מייצג את נדרלנדר בתביעה הנוכחית, ולא הוכח שהוא מוסמך לעשות כן.

בהמשך להחלטת הרשם נתבקש התובע (בהחלטתי מיום 29.2.16) לעדכן בדבר ההמצאה לנדרלנדר. ביום 6.3.16 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה, באופן שהנתבע נדרלנדר יימחק מימנה, ותחתיו תצורף נתבעת 5 הנוכחית, חברה שהיא קרן נאמנות אמריקאית. עפ"י האמור בבקשה, נתבעת 5 הגישה כנגד התובע תביעת פינוי בהליך אחר (ת.א. 20176-05-15). במסגרת אותה התביעה הצהיר עו"ד ביטון כי נתבעת 5 היא הבעלים של הנכס (תצהיר מיום 11.5.15; חלקו הראשון, עד סע' 11, צורף לבקשת התיקון), ולפיכך, נתבעת 5 היא בעל דין נכון בהליך הנוכחי. בנוסף, במסגרת אותו תצהיר, הצהיר עו"ד ביטון כי נדרלנדר הוא נאמנה של נתבעת 5 וכי טובה הדס היא נציגתה בארץ ואף קיבלה שיקים מהתובע על חשבון דמי השכירות של הנכס, ולפיכך ניתן להמציא את כתב התביעה לנתבעת 5 באמצעות טובה הדס.

בהעדר התנגדות, למרות האפשרות שניתנה לנתבעים 1-4 לעשות כן, אושר התיקון המבוקש (החלטתי מיום 3.4.16), וכתב תביעה מתוקן הוגש לתיק ביהמ"ש והומצא לנתבעים.

ביום 14.4.16 הגישה טובה הדס "תגובה" לביהמ"ש ובה טענה שאינה משמשת נציגתו של נדרלנדר בארץ, למרות שבעבר קיבלה מהתובע שיקים בעבור דמי השכירות של הנכס. זאת מפני שבסמוך לאחר קבלת החזקה בנכס ע"י התובע, בינואר 2015, הודיע לה עו"ד ביטון שהיא אינה רשאית עוד לייצג את נדרלנדר. לטענתה, החל מאותו מועד, עו"ד ביטון הוא אשר טיפל בענייני נתבעת 5, ולפיכך, הוא אשר קיבל מהתובע את דמי השכירות בגין הנכס והוא אשר הגיש בשם נתבעת 5 את תביעת הפינוי כנגד התובע. טובה הדס הוסיפה שביררה עם עו"ד ביטון מדוע כתב התביעה הנוכחי הומצא לה, והוא עדכן אותה שזה נעשה באישור ביהמ"ש, לאור האמור בתצהיר שדלעיל שבו הוזכרה כנציגת נתבעת 5. לטענתה, חלקו של התצהיר אשר צורף לבקשת התיקון אינו משקף את המצב לאשורו, ומהתצהיר כולו עולה שהיא הפסיקה לשמש נציגה של נתבעת 5 בארץ, ועו"ד ביטון נטל על עצמו את כל הטיפול בענייניה (התצהיר המלא צורף ל"תגובה").

בהחלטתי מיום 19.4.16 אפשרתי הגשת תגובה ל"תגובה" שהגישה טובה הדס.

התובע טוען כי מהאמור ב"תגובה" ובתצהיר שצורף אליה עולה במפורש שטובה הדס שימשה נציגת נתבעת 5 בנכס, לפחות עד לאחר ביצוע עסקת המכר שבעקבותיה קיבל התובע חזקה בנכס, וכי התובע העביר באמצעותה את דמי השכירות בעבורו. לטענתו, די בכך שטובה הדס שימשה נציגת נתבעת 5 בארץ ופעלה כמיופת כוחה בתקופה הרלוונטית, על מנת לקבוע שניתן להמציא לנתבעת 5 את כתב התביעה באמצעותה.

לאחר עיון בכל מה שהוגש, הגעתי לכלל מסקנה כי די בהמצאה שבוצעה לטובה הדס על מנת לקבוע שכתב התביעה הומצא לנתבעת 5 כדין.

תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:"ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה – דיה ההמצאה למורשה...". בהמשך לכך, קובעת תקנה 478(א) כי "כל הגר בתחומה של המדינה יכול שיתמנה מורשה לקבלת כתבי בי-דין..." ותקנה 478(ב) קובעת כי "מינוי כאמור יכול שיהיה מיוחד או כללי...".